Eternal Gray – Your Gods, My Enemies

בתחילת שנות ה-2000, ומעט לאחר מכן, להקת Eternal Gray הייתה שם דבר בסצנה הישראלית, מה שהוביל, כמובן, להכרה בינלאומית. אלבומה הראשון, Kindless, זכה לביקורות מהללות, שהעריכו את עבודתם של חברי הלהקה. ללא ספק יצאה לאור יצירה לתפארת ז'אנר הדת' מטאל, ו-Eternal Gray יצאה לדרך מוצלחת שכללה, בין היתר, הופעות עם שמות גדולים כגון Destruction, Megadeth, ועוד. אף על פי כן, מסיבות שונות נעשו חילופים בהרכב, ומשהו באותו טיפוס מהיר לצמרת הופרע. גם בסצנה הישראלית החלו שמות חדשים להתפרסם, בעוד שנדמה היה כי חברי Eternal Gray נדחקים הצדה. למרות זאת, הודות לתשוקה מוזיקלית שלא דועכת, המשיכו חברי Eternal Gray את דרכם, כשש שנים לאחר יציאת Kindless, במתכונת דומה: יצירת מוזיקה טובה, חפה משיקולים זרים ושאר שטויות. עם הרכב חדש, נדמה ש-Eternal Gray יצאו לדרך חדשה במידת מה: המוזיקליות אמנם דומה, והלהקה בהחלט נאמנה למעריצים שליוו אותה בדרך המפותלת, אך גם בה ניכרים השינויים והפיתוחים. חמושים ב-Your Gods, My Enemies, ממשיכים דורי בר-אור (גיטריסט ומקים הלהקה), אורן בלבוס (הסולן), אוריה ספיר (גיטריסט), וגיל בן-יעקב (בסיסט) את דרכה של הלהקה מהמקום בו הפסיקה, כשאת עמדת התופים תופס דרור גולדשטיין.

האלבום נפתח, כנהוג, בשיר חזק ואנרגטי: "Lost Control". דרור גולדשטיין מפציץ על התופים במיומנות, דורי בר-אור ואוריה ספיר מנסרים עם הגיטרות, ויחד עם גיל בן-יעקב התדרים כולם מוכנים לכניסתו של אורן בלבוס בגראולים עמוקים ואפלים. על אף מהירות הנגינה, והטכניות הקיימת בה, בלתי אפשרי להתנתק מאווירת החשכה שאופפת את הצלילים, ומעניקה להם, לאורך האלבום כולו, רובד רגשי בעל משקל. חברי הלהקה לא נרגעים גם בשיר הבא, "Controlled", שמשלב בתוכו מגוון אלמנטים מעניינים: בנוסף לנגינה פחות או יותר מסורתית לז'אנר, ניתן לשמוע פה ושם קריצות לתחום הדת' הטכני, בעיקר בעבודת התיפוף ובשבירות מסוימות של הגיטרות. זה נשמע מצוין, אך המטאל הטכני היה מאז ומתמיד קשה לעיכול, גם כאשר הוא טבול במנה גדושה של דת'. לא כך המקרה ב-"Inner Anger", שמשלב, בנוסף לדת' מטאל קודר ומרסק עצמות, אלמנטים מסוימים של גרוב, כפי שניתן לשמוע בעיקר בריף הגיטרות החוזר, עד לקטיעתו לצורך סולו גיטרה מתפתל ומרגש, ומעל הכול, נותן בראש.

לאחריו מגיע שיר הנושא באלבום, "Your Gods, My Enemies", שמתמצת, בצורה הטובה ביותר, את מיטב היכולות של כל חברי הלהקה. הנגינה מדויקת ומקצועית, דבר שמודגש בעיקר הודות לאיכות הקלטה וסאונד אשר נושקים לשלמות, כאשר ראויים לציון התיפוף המשוגע (במובן הטוב ביותר) ולחני הגיטרה המעולים- בין עם בריפים כבדים בהם כל אחד מהגיטריסטים ממצה את מיטב יכולותיו, ובין אם בסולואים שתופסים את המאזין מהקרביים ולא משחררים. את האלבום סוגר השיר "Never Waits", אשר נמנה גם הוא בין השירים החזקים באלבום, ומשלב, בנוסף לסולו גיטרה בו מרגישים כל תו ותו, מעט יותר תמרונים בשירתו של אורן בלבוס, שמחמיאים לו מאוד.

מלבד המוזיקה, ביקורת על Your Gods, My Enemies לא תהיה שלמה בלי לתאר בכמה מילים את צורת ההגשה החדשנית של האלבום: הוא מגיע על גבי USB מסוגנן, ובו ממשק פלאש מושקע על גביו ניתן למצוא את המוזיקה, כמו גם תוספות רבות (תמונות, ביוגרפיה, צלצולים לפלאפון, רקעים למחשב וכדומה). בנוסף, בעלי ה-USB יוכלו להוריד עדכונים שונים לגבי הלהקה דרך אותו הממשק, דבר שמעלה את התקשורת בין הלהקות למאזינים (רעיון אינדי במקורו, שמתחיל לקבל מקום גם בסצנת המטאל) בכמה וכמה דרגות. ניתן לסכם ולומר שמוטב מאוחר מאשר לעולם לא- במקרה של Eternal Gray, בהחלט מוטב. רעיונות טובים, לחנים מוצלחים, מקוריות, מקצועיות, ולבבות בוערים הם כל מה שצריך, ויש להם את זה. האם אפור יהיה השחור החדש?