Evergrey – The Inner Circle

אלבומה החמישי של להקת Evergrey הגיע עם המון ציפיות להמשיך את הקריירה המוסיקלית המוצלחת עד כה של להקת הפרוג-פאוור השבדית מגטבורג. במרכז הקונצנזוס לגבי שיא הצלחתה של הלהקה נמצא האלבום In Search Of Truth בו ביצעה הלהקה שדרוג מבחינת רמת הכתיבה,הנגינה וההפקה. גם האלבום הקודם Recreation Day הצליח מאד.

הנוסחא המנצחת של Evergrey שמלווה אותה לאורך השנים, הוא אלבום אגרסיבי קודר,גות'י ואפל, מתובל במלנכוליות, שירתו הצרודה והמצמררת של טום אנגלונד,עבודת גיטרות מהירה וכמובן 2-3 בלדות שיאזנו את האווירה באלבום. גם הפעם Evergrey לא זנחה את הנוסחה המנצחת והיא מופיעה במלוא הדרה באלבום זה. באלבום מופיעה אשתו של טום אנגלונד,קארינה, וכמו כן תוספת יפהפייה של רביעיית כלי מיתר סימפוניים של גטבורג.

הקונספט של האלבום עוסק באנשים המנצלים לרעה את הדת, בהחלט נושא לא שגרתי לאלבום, אבל ידוע לנו מן העבר ש- Evergrey לא בוחרת נושאים שגרתיים לאלבומיה. אני לא חושב שקיים מאזין מטאל אחד שהאמין שלהקה תעשה אלבום שעוסקת בחטיפה על ידי חייזרים , והכוונה כמובן לאלבום In Search of Truth. המטרה היא לא חבטה בנצרות או בדת זו או אחרת, אלא ההתמקדות היא בכל הפנאטים שמתייצבים מאחורי הדת שלהם ומבצעים פשעים בשמה למרות שהיא שוללת זאת ביסודה, בנוסף ישנה ביקורת בולטת באלבום כלפי כל נושא האמונה העיוורת אחרי מטיפים ומנהיגי דת שסך הכל עושים שטיפת מח למאמיניהם ,מרעילים את מוחם ומרוקנים את כיסיהם.

טום אנגלונד,מנהיג הלהקה, אף אמר שבחולצות החדשות שיימכרו בסבב ההופעות של הלהקה יהיה רשום המשפט הבא: 'I am my own God, God walking." הקטע הראשון באלבום A Touch of Blessing, מדגים בצורה הטובה ביותר את הנוסחא עליה אני מדבר, בתוספת אלמנט חדש בדוגמת סמפלים שיופיעו לאורך כל האלבום. השיר השני באלבום, Ambassador (אני אוהב את שם השיר ולא רק מפני שאני מתעניין בדיפלומטיה), הינו קטע מעניין ומתפתח המבליט את הקול הרשע והזדוני שבגרונו של אנגלונד.

אני חייב לציין שלאורך כל האלבום, חרף הדומיננטיות והורסטיליות בקולו של אנגלונד,ישנה תוספת של קולות רקע כפולים שמכניסים נפח רב לשירים. הקלידים ורביעיית המיתר נותנים בדיוק מה שמצפים מהם , כינורות,סולואים קצרים ובעיקר משאירים את הבמה המרכזית לזמר,הגיטריסט וכותב החומר של הלהקה טום אנגלונד.

בשיר In the Wake of the Weary, תוספת מפתיעה של קול נשי מוביל לצידו של אנגלונד שמכניסה דרמטיות לשיר, אחד השירים הבולטים באלבום. מייד לאחריו,Harmless Wishes, שיר טיפוסי של הלהקה, בו שוב מצליח להעביר אנגלונד בעזרת שירתו המון רגש. הקטע הבא הוא בלדה שקטה באורך 4 דקות, Waking Up Blind, שמכינה אותנו לקראת הרעש שיחזור בשיר הבא More Than Ever.

ברשותכם אקפוץ לקטע הכי מיוחד שבאלבום, זהו הקטע האחרון, When The Walls Go Down – אם יש דרך לסיים אלבום, זוהי הדרך המושלמת. השיר נפתח בקטע פסנתר אווירתי שקט כשברקע קולות מלאי ייאוש וקצת כינורות,הכל מכין אותנו לקראת המשך השיר כאשר הקצב הופך מהיר יותר ויותר, קולות הייאוש גוברים והולכים, כאשר לכינורות תפקיד מכריע ביצירת המתח מסביב לקולות. לאחר כמעט 4 דקות וחצי, נכנסות גם הגיטרות ביחד עם התופים והבס לנגן יחדיו את המלודיה המרכזית בקטע, ולסיים באופן מושלם את האלבום.

המוסיקה של Evergrey משלבת המון כח,רגש,וגם תחכום, והאלבום הזה למרות שאינו פורץ דרך בתחום הפרוגרסיב, שווה בהחלט קנייה. גם אם אינכם מעריצי פרוגרסיב מסורתיים, תוכלו למצוא עניין רב והנאה בהאזנה לאלבום זה.