Eyestrings – Consumption

אני מניח שכל מי ששומע את האלבום בפעם הראשונה ישאל את עצמו את אחת מהשאלות הבאות: "מה זה המורכבות הזאת"? , "כמה דברים אפשר להכניס בשיר אחד"?,"כמה מלודיות, מקצבים והרמוניות אפשר להחליף"? על כתיבת החומר אחראי ריאן פרמנטר הזמר והקלידן של הלהקה (האחיין של מת'יו פרמנטר מלהקת Discipline). יחד עם שני חברים לשעבר מלהקת Discipline, מת'יו קנדי על הבס ובוב יאנג על התופים, מגישה לנו הלהקה אלבום מלנכולי, אפל לעיתים, עם עוגן ריתמי מצוין ועבודת גיטרה משובחת. החומר מושפע ברובו מהאוונגארד Van Der Graaf Generator, שבירת המוסכמות של King Crimson, ממשחקי הקולות והקונטרפונקטים של Gentle Giant ו-Echolyn, וביחד עם שמירה על סאונד ייחודי, זה יוצר מוסיקת רוק מתקדם לא מסחרית כלל אשר כדי להבינה דרושה סבלנות גבוהה.

בהשוואה לאלבום הקודם של הלהקה, הרי שמדובר באלבום עוד יותר עמוק, מורכב מאד מבחינה הרמונית, ועבודת קודש מצד השירה. הגיטריסט אלן ראטר, מסרב להיתקע על אותו אקורד במשך זמן רב, ועובר ומנסה הרמוניות שונות בלי לאבד את הפוקוס משאר הנגנים. מניתוח הדיסק ניתן לראות אמביציה גבוהה בכתיבה, וזה משהו שהייתי רוצה לראות אצל יותר להקות רוק מתקדם, תוסיפו לזה את העובדה שכל אחד מהנגנים שולט היטב בכלי עליו הוא מנגן,וקיבלתם אלבום שלא נופל באיכותו מאף אחד מהאמנים המשפיעים שהוזכרו לעיל.

השיר השני באלבום, "Valid for a Week", הוא אחד הבולטים, מומלץ לחובבי ג'נטל ג'יאנט ואקולין. האינטראקציה בין מעברי גיטרה מורכבים שעטופים בסינתיסייזרים אנלוגיים, יחד עם שירה חושנית של פרמנטר ששר במקביל תפקידים רבים, יוצרים לנו קטע אפל וחזק. השיר הרביעי, "Code of Tripe" שמורכב מ-5 חלקים מציג לנו השפעות פסיכדליות, אפלות, מלנכוליות, אם תרצו אנלוגיה, אז קחו את הכתיבה של ווילסון בפורקיופיין טרי, רק תשדרגו אותה בכמה רמות כלפי מעלה, וכך נוצר לו קטע סגרירי ועגמומי ברובו שמתאים ללילות חורף קרים בו אפשר להתכרבל מתחת לשמיכה וליהנות ממוסיקת חורף אמיתית. בשיר הבא, "Slate Clean" אני רוצה לציין לחיוב את המתופף בוב יאנג, שפרט להיותו מתופף טוב, הוא יוצר עניין בשירים בהכנסת כלי הקשה אפריקאיים כמו טאבלה ודג'מבה, שמאפילים את היצירה.

השיר שסוגר את האלבום, "Lifelines", הוא היצירה האפית הבלתי מעורערת של האלבום, באורך 20 דקות כראוי ליצירה פרוגרסיבית המחולקת ל-6 חלקים אוטונומיים שמעבירים לנו מסר שונה ומציגים מימד מוסיקלי שונה של הלהקה. המעבר בין החלקים נקי הודות למיקס והפקה מצוינים לאורך כל האלבום. החלק הרביעי ביצירה הזאת שנקרא, "Traces", הוא שיא הרגש ומאמץ היצירה. כמובן שרוב האלבום נכתב ע"י פרמנטר כפי שנאמר, אך בלי שאר חברי ההרכב, אני לא חושב שהתוצאה הסופית הייתה כל כך טובה, כי אחרי הכל, כל אחד מהם מוסיף את התבלינים שלו, לתבשיל הפרוגרסיבי הזה נוטף הארומה. הדיסק כאמור הוא חוויה אינטלקטואלית שמאמצת את התאים האפורים של המאזינים, ולכן מומלץ לאמיצים ולבעלי ראש פתוח מוסיקלית בלבד.