Fear My Thoughts – Vulcanus

לא שמעתי כלום על הלהקה הגרמנית הזאת Fear My Thoughts מלבד העובדה שהיא מנגנת משהו בין דת' מלודי למטאלקור. איזו טעות הייתה מצידי לקטלג אותה במהירות תחת ה-"נו, עוד להקת Soilwork Wannabe" ולחכות עד שהזמן יעשה את שלו. מהרגע הראשון שהכנסתי את אלבומה החדש הנקרא Vulcanus, ואני מתכוון לטרי-טרי ישר מהתנור, הריפים הנהדרים של השיר "Accompanied By Death" פשוט פרצו מתוך המערכת הקטנה שלי והכו בי בפטישים דמיוניים ודמוניים על האוזניים במהירות חסרת פשרות.

אז אולי קצת תצוגה קטנה ללהקה, שזהו אלבומה החמישי, אך הראשון בחברת המטאל האירופאית המכובדת Century Media. הלהקה הצעירה הזאת קמה ב-1998, הוציאה 4 אלבומים לפני כן (אחד ב-Let It Burn ועוד שלושה ב-Lifeforce) ואף אחד מהם מעולם לא התגלגל למפתן המערכת שלי לפני כן. ניגשתי לשמוע את הלהקה הזאת אמנם עם מעט דעה קדומה, שהתגלתה כשגויה לחלוטין, ובמהרה שמחתי לשים את כל אותן בדיות אודות להקת מטאלקור סוג ד' עמוק בתרמיל הדאגות, איפשהו ליד נייר הטואלט.

אז כן, השיר הפותח מציג ארסנל ריפים משובח מאין כמותו. זה באמת נוגע בכל מה שאני אוהב. יש פה ת'ראש מטאל חובט כמו מנת ה-Kreator היומית שלי, וכל זה בלי לאבד שמץ של חן רוקנרולי, גרובי ולעניין. כל זה מלווה בעבודת גיטרה המאופיינת בקלות ברחבי הדת' המלודי העולמי, ובגדול מדובר בתשלובת היוצרת דת' מלודי כמו של הענקיות בתקופת גדולת הז'אנר (שהאחרונה שנשארה שם עד היום זו Dark Tranquility, עם כי גם את Arch Enemy אפשר להזכיר בקלות באותה נשימה). לקראת שיאו של השיר הריף של הגיטריסט מרקוס פשוט קודח קדימה כל-כך מהר שזה התגלמות התענוגות של כל חובב מטאל כמוני.

השיר העוקב, "Blackness", ללא ספק מסמן את עצמו בתור הלהיט של האלבום, עם קצב של ספיד-מטאל ושירה מגורגרת ואיכותית מצד הסולן מתיאס, אשר מצד אחד, נשמעת בצורה אופיינית לז'אנר, אך מצד שני, מבוצעת הרבה יותר מרק כהלכה – משתנה בפזמון (בשיתוף עם שירת הרקע של חברי הלהקה) לפזמון מלודי. אני כמובן לא מתכוון לגרסה מתחנחנת סטייל Bullet For My Valentine, מדובר פה בביצוע המזכיר מעט את ג'יימס הטפילד באלבום השחור, בעיקר בלחן, ומעט את לי דוריאן מ-Cathedral כשהוא מנסה לשיר נקי. גם אין פה בדיוק עבודת סולואים היוצאת מגדר הרגיל, אך עבודת הגיטרה המובילה נוגעת בדיוק במקומות הנכונים.

כל אותם שירים שבקעו לכם מאלבומים כמו Clayman ו-Chainheart Machine והותירו אתכם בתחושה שלמלך אין יורש, נמצאו היורשים של הז'אנר השבדי, והם גרמנים לחלוטין, בעוד השילוב המחוכם והמעודן בין אגרסיה מלוכלכת של דת' מטאל, ת'ראש מטאל ורוק כבד ודורסני משולבת ברגישות (מילה מאד לא אופיינית למטאל באופן כללי) אל תוך שתי וערב של מלודיה, השפעות רוק-קליל ונשכח משנות ה-70 ומעט דחיפה אלקטרונית במעטה ההפקה הגאונית, נותנים נפח עצום לאלבומם העשוי כהלכה, של החבורה הבועטת הזאת.

יצוין היטב התיפוף המרהיב של נורמן, האחראי על עמדת התופים והמקלות, שמצליח להוציא מהתפקידים המקופחים ביותר בז'אנר המטאל, כולל התיפוף הסטנדרטי והכמעט-מייאש של הדת'-ת'ראש הטיפוסי, יותר מרק את המיטב. הבחור צריך לקבל מילגה להכרה בעולם המטאל, ושלא תעזו להחמיץ אותו כשאתם מזכירים תותחים כמו ג'ין הוגלן או פול בוסטאף – הוא יותר מ-רק- עושה את העבודה. הוא בורא אותה מחדש.

בסופו של דבר, כשאנחנו חולשים על השירים, כמו "Culture Of Fear" המלודי והיותר מעודן, או "Accelerate Or Die" המשתף בגאון שלושת-רבעי Destruction (שירה-בס-גיטרה מצד שני השמוקים המזוהים עם הלהקה, שגם תרמו ללחן לא מעט) אנחנו כבר מבינים ממזמן שמדובר באחד האלבומים החזקים של השנה, ואנחנו רק התחלנו את השנה. ההפקה כולה היא יצירת מופת. המפיק ג'ייקוב הנסן משלב בפיקחות בין כל האלמנטים המוכרים לצידו הטוב של המטאל, מהשפעות של Testament, In flames ועד Opeth ו-Darkane. ההפקה הנוצצת, שנותנת כובד ראש גרנדיוזי לכל כלי וכלי, וכל צליל דרכה נשמע כמו התפקעות הר געש, מחמיאה לשם הבומבסטי של האלבום, הלא הוא Vulcanus.

אני לא רוצה להרוס לאנשים שמחכים לרכוש, להוריד, לצרוב או לבלוע את האלבום הזה בחתיכה שלמה, אבל אוכל להבטיח לכם שגם אחרי שעברתם את ארבעת השירים הנהדרים שפותחים את האלבום, הטוב ביותר עדיין לפניכם. שירים כמו "Survival Scars", "Gates To Nowhere" וכמובן "Wasteland" המרהיב החותם את האלבום, נותנים הגדרה מחודשת ומחדשת לכל גבולות ז'אנר הדת' המלודי. Fear My Thoughts לא עושים שום דבר חדש, רק עושים מה שאחרים עשו הרבה יותר טוב. תנו להם בהתפרצות.