Fightstar – Grand Unification

16/07/06
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. To Sleep
  2. Grand Unification
  3. Waste A Moment
  4. Sleep Well Tonight
  5. Paint Your Target
  6. Build An Army
  7. Here Again (Last Conversation)
  8. Lost Like Tears In Rain
  9. Open Your Eyes
  10. Mono
  11. Hazy Eyes
  12. Grand Unification
  13. Wake Up

אני מוכן להתערב שמבין הקוראים פה, אין אפילו אחד שיסכים (ואפילו תחת איומים על חייו) להודות שהוא אוהב את להקת הבנים Busted. הלהקה הזו, שהייתה מוקד שנאה לרוב חובבי מוזיקת הרוק ניסתה לתת פן קשוח יותר ללהקות הבנים והיתה כאילו להקת פופ-פאנק, משהו בסגנון Blink-182 – אבל לא מוצלח. Charlie Simpson הסולן / גיטריסט של Busted, פגש במקרה את הגיטריסט Al Westaway וביחד עם המתופף Omar Saleh Al-Abdi הקימו פרוייקט צדדי בשם Fightstar. הם צירפו אליהם את הבאסיסט Dan Haigh כדי להשלים את הליין-אפ.

ככל שהפרוייקט הצדדי התקדם צ'רלי איבד עיניין בלהקה הישנה שלו, עזב והשקיע יותר ב-Fightstar כשבקיץ 2005 שוחרר ה-EP הראשון שלה. שנה לאחר מכן חברי הלהקה מוציאים את אלבום הבכורה שלהם. למרות שהדיסק Grand Unification הוא לא קשה לעיכול, אך הוא לא מהסוג שאפשר להנות ממנו בשמיעה ראשונה. 13 הקטעים באלבום שהופקו ע"י Colin Richardson – שהפיק גם אלבומים ל-Funeral For A Friend ו-Machine Head – נעים בין שירי Screamo לבלדות רוק אמריקאיות.

דוגמאות טובות לדבר אפשר למצוא בשיר הרביעי, "Sleep Well Tonight" שממש מהלך על הקו הדק בין בלדה שמזכירה את Hoobastank עם שירת פלצט, ואיכשהו מצליחה לעבור לניסורי גיטרות ושירת סקרימו, ממש כמו Funeral For A Friend, רק שהמעברים מסגנון לסגנון קצת קיצונים מידי. גם השיר החמישי, "Paint Your Target", שמצטיין בפזמון קורע לב מפלרטט עם ריפים של מטאל וצרחות, אבל חוזר תמיד להיות שיר רוק אמריקאי טיפוסי. אין ספק שהקול של צ'רלי מעולה בשיר "Open Your Eyes", בו יש עבודת קלידים מעניינת ו-Strings שעושים את העבודה. גם מחלקת הבאס-תופים ראוייה לציון לכל אורך הדיסק, על תפקידים עם המון מחשבה.

"Mono" הוא בלדה לשמה, אבל השיר נמרח ובאיזהשהו שלב מתחיל לעייף. בדיוק כשאני חושב שהוא הולך להגמר מגיע סולו גיטרה על רקע דיסטורשנים ואז עוד פזמון בצרחות, ולמרות זאת… זה לא זה. השיר שסוגר את האלבום "Wake Up" נפתח בריף גיטרה Emo לגמרי, התיפוף האיטי (Half Time Feel) לכל האורך והשירה הנמרחת יוצרים אווירה שאמורה לרגש אבל מפספסת, כי למרות קירות הגיטרות והסאונד המצויין, השיר לא הולך לשום מקום, לא מגיע לשום שיא. כמו השיר האחרון אפשר לסכם כך את הדיסק – לא ממצה. אמנם יש בו המון פוטנציאל גולמי, אבל זה לא מספיק. אני בטוח שחובבי Staind ו-30 Seconds To Mars יוכלו להתחבר ביתר קלות לדיסק הזה אבל השירים בו טובים אולי בתור פסקול לסרט, לא יותר מזה.