Frameshift – Unweaving The Rainbow
- Above the Grass - Part 1
- The Gene Machine
- Spiders
- River Out of Eden
- Message From the Mountain
- Your Eyes
- La Mer
- Nice Guys Finish First
- Arms Races
- Origins and Miracles
- Off the Ground
- Walking Through Genetic Space
- Cultural Genetics
- Bats
- Above the Grass - Part 2
ממש לפני סיום שנת 2003 יצא האלבום של ההרכב החדש Frameshift, בחברת תקליטים חדשה העונה לשם Progrock Records. מאחורי האלבום עומדים 3 רעיונות:
א. להציג אלבום בו ג'יימס לברי שר כמו שעוד לא שמעתם אותו מעולם שר.
ב. לשלב אלמנטים של רוק מתקדם יחד עם הפקה מודרנית.
ג. שימוש בעבודתו של ריצ'רד דוקינס (אשר כתב הרבה ספרים בנושא האבולוציה) כקונספט שמקשר בין כל הרצועות באלבום. ספרו האחרון של דוקינס הוא Unweaving The Rainbow, הוא קצת פחות על אבולוציה ויותר על מקומו של המדע בכלליות בתרבות שלנו. שם האלבום והספר מגיע מתגלית של אייזיק ניוטון, שהקשת בענן היא לא גשר מיסטי לסיר מלא זהב (כמסופר באגדות עם), אלא שהאור מתחלק למרכיביו. האלבום למעשה עוסק במחשבה מאיפה הגענו,למי אנחנו שייכים, וגם להבין איך המערכת הסבוכה של הגנים עובדת ולא עושה אותנו פחות מיוחדים או אנושיים.
השירה באלבום מאד דומיננטית ותוכננה כך מראש. השירים נכתבו כך שהשאירו מקום רב לשירה שתופסת את החלק המרכזי באלבום. חלק מהשירים כתובים עם אקפלה, וגם קונטרפונקטים (צירוף של שתי מלודיות היוצרות מרקם הרמוני) כמיטב המסורת של ג'נטל ג'יאנט וספוק'ס בירד.
על ההפקה אחראי המוזיקאי האלמוני Hening Pauly שבאלבום מנגן על גיטרות חשמליות ואקוסטיות, בס, פסנתר, סינתיסייזרים, בנג'ו וכן הוא גם מתכנת לופים ואחראי על התזמור.. אכן חתיכת פרויקט הוא לקח על עצמו והוא עושה זאת בצורה מרשימה. החומר המוסיקלי שהנינג כותב מושפע ממגוון רחב של סגנונות, וניתן לשמוע זאת היטב באלבום המשלב מרכיבים מסגנונות אחרים בנוסף למטאל, כמו: אמביינט, טכנו, תזמורות, רוק, פופ ותכנותים. זאת בין היתר הסיבה שהאלבום יעניין קשת רחבה של מאזינים, כי הוא חדשני מבחינת ההפקה, ההלחנה והשילובים שבו גאוניים, ללא ספק מוזיקה פרוגרסיבית מקורית במיטבה.
סיבה נוספת לכך שהאלבום מהנה בדומה לאלבומי פרוגרסיב נוספים היא ההשקעה הרבה בו שמתארכת (ולא נמרחת) על פני 79:30 דקות. כמו כן, ישנם נגנים נוספים באלבום, ניק גואדניולי שמנגן בס בחלק מהשירים וגם צ'פמן סטיק, ועל התופים אחראי אדי מארווין.
אני אחרוג ממנהגי לסקור ולנתח כל שיר בנפרד, מפני שאני חושב שיש להקשיב לאלבום כיצירה עשויה מקשה אחת. האלבום נפתח באינטרו שקט עם גיטרה אקוסטית ושירה נעימה של לברי שעל יכולותיו הווקאליות אין עוררין. גם בגיל 40 הזמר הקנדי שהתחיל כמתופף בילדותו, מוכיח לנו שהוא במיטבו.
מוטיב מפתיע ומרענן הוא שילוב לופים של תופים אלקטרוניים שמעשיר את החוויה המוסיקלית שלנו מהאלבום. כל קרנבל הסגנונות הסגנוני שמתרחש לאחר מכן הוא גאוני וגורם לדעתי לאנשים להיפתח לסגנונות מוזיקה שונים שייתכן ולא נחשפו אליהם עד היום. השילוב בין הסגנונות הוא שיוצר את העניין הרב שלי כמאזין לדיסק הזה. שירים קצביים ושמחים, שירים איטיים ועצובים, שירים קלילים ושירים מטאליים.
לסיכום, צל"ש גדול על המקוריות באלבום שמשלב ז'אנרים והשפעות שונות יחד עם כתיבה קוהרנטית של פאולי (שכתב את הליריקס, וכתב את המוזיקה יחד עם לברי). אם הייתם צריכים הוכחה למה מוזיקה שמקוטלגת תחת פרוגרסיב היא מעניינת וחדשנית, קיבלתם אותה באלבום הזה.
הקטעים שאישית הכי אהבתי:
Arms Races, The Gene Machine, Off The Ground, Spiders, Message From The Mountain.