Fuelled By Fire – Spread The Fire

ח'ברים, הט'ראש חוזר. לגיונות של מטאליסטים מטונפים, שלא ראו מקלחת מאז גיל הבר מצווה, עטופים בז'קטי ג'ינס מלאי פאצ'ים של להקות, זה הקהל ואלו הלהקות שעושות קאמבק בשנים האחרונות. רואים את זה בכך שלהקות כמו Merciless Death זוכות לשבחים מכל כיוון אפשרי, Municipal Waste כובשים את סצנת המטאל האמריקאית בסערה, ואפילו חברת האקסטרים מטאל Relapse מוציאה אלבומים ללהקות כמו Rumpelstiltskin Grinder ו Dekapitator, אין ספק – הט'ראש הלך לתקופה מסוימת, אבל הוא לא מת.

העובדה שחברת התקליטים האמריקאית הוותיקה Metal Blade, זו שבה רבות מלהקות הט'ראש הגדולות ביותר התחילו את דרכן – גם החתימה להקת ט'ראש אולד סקול טהורה כמו Fuelled By Fire היא בהחלט אירוע חגיגי. בשנים האחרונות חברת התקליטים, לפחות בשלוחה האמריקאית שלה, התרכזה בלמצוא להקות מטאלקור ואימו מצליחות, הם אכן הצליחו – אבל המטאל המקורי, זה שהתחיל את החברה- נעלם. עד האלבום הזה.

החל מקטע הפתיחה האינסטרומנטאלי הדברים די ברורים, ט'ראש מהיר ורצחני, מושפע מהאלבומים המוקדמים של להקות כמו Exodus, Vio-Lence, וגם של להקות ה Crossover, ששילבו הארד קור בט'ראש שלהן, כמו D.R.I ו Suicidal Tendencies המיתולוגיות. ההשוואה המתבקשת הראשונית היא ל Municipal Waste, שעובדים בסגנון דומה, רק ש Fuelled By Fire נוטים יותר לט'ראש מאשר להארד קור או לפאנק, ושלא כמו Municipal Waste, הם גם יודעים לנגן, ולנגן טוב.

השיר הראשון באלבום – Thrash Is Back אומר הכל על הגישה של הלהקה, אבל הם גם מוכיחים שלא חייבם לעשות את זה בסאונד סרוח ועם יכולת נגינה של בן 5, הם מרביצים סאונד מלוטש וחזק שמזכיר את זה של שני האחרונים של Exodus, משלבים בזה לידים מלודים מהירים וטובים, ובאופן כללי עושים ט'ראש שאמנם הוא אגרסיבי ומחוספס, אבל הוא גם כתוב טוב ומבוצע במקצועיות.

השירה היא בהחלט מאזור הט'ראש ולא מכיוון הספיד או האזור המלודי יותר, דקלום מהיר ומחוספס בטון גבוה, השירה המסורתית והאגרסיבית של הז'אנר, אבל האמת היא שקשה לי לדמיין את הלהקה עושה משהו אחר שיתאים יותר טוב לסגנון שלה.

האמת? אין יותר מידי מקום להתייחס לכל שיר בנפרד, הם לא בעלי זהות ייחודית כמו שיש לכמה מלהקות הט'ראש הגדולות באמת, וזה בעצם הגורם היחידי שמפריד בין להקה כמוהם לבין אלו שבאמת הצליחו ופרצו מחוץ לגבולות הז'אנר. מה שכן, אני לא חושב שזה מעניין אותם. חבורת הצעירים הבעיקר הסיפנים המרכיבים את הלהקה הזאת רוצים רק לעשות את המוזיקה שהם אוהבים, וזה זועק מכל שיר ושיר כאן, עם שמות כמו Metal Forever ו Spread The Fire!!! אין יותר מידי ספק מה הרעיונות שמסתובבים להם בראש.

בגדול אפשר לומר כך, מי שאהב את D.R.I, Gothic Slam ושאר להקות הט'ראש העצבניות שגדלו בארה"ב של שנות השמונים, יתקשה למצוא משהו לא בסדר באלבום הזה, הוא מסמן חזרה הדרגתית לעידן הרבה פחות מופק, הרבה פחות נקי והרבה פחות מסחרי בעולם המטאל, ואולי זו בדיוק המכה שסצנת המטאל העולמית צריכה לקבל כדי לרדת מהעץ שחלק ממנה טיפס עליו בשנים האחרונות..