Gjallarhorn – Nordheim

Gjallarhorn היא להקה שמורכבת משניים מחברי להקת Doomsword האיטלקית ועוד שני אנשים מנורבגיה. אל תטעו, לא מדובר פה בלהקת Gjallarhorn הפינית שעושה פולק נקי (לא מטאל). החבורה הזאת מנגנת ויקינג מטאל אפי יותר מלהקות אחרות אך עם זאת גם יותר עוצמתי. נתחיל מכך ש-"Nordheim" הוא אלבום לא מקורי ולא מחדש הרבה למי ששומע את הסגנון באופן קבוע. אך עם זאת, הוא בהחלט אלבום טוב שנכנס לרשימת האלבומים הטובים של הז'אנר שיצאו בזמן האחרון.

האלבום נפתח באינטרו אווירתי באורך של קצת יותר מדקה וחצי בשם "The Plane Of Vigrid". למי שלא בקיא במיתולוגיה הסקנדינבית, Vigrid הוא השטח שבו יתרחש הרגנארוק (Ragnarok) – הקרב האחרון של האלים על העולם שלאחריו יבוא עידן קרח והעולם לאט לאט יתחדש. למרות שאיני חסיד של שירי אינטרו ואני בדרך-כלל מדלג עליהם, פה האינטרו הרגיש מתאים כי אחריו מתחיל השיר "The Day Odin Stood Still" שהוא דינאמי ובעצם נותן דגימה מהסגנון של הלהקה שנשמע לאורך האלבום כולו. בהחלט ניתן לשמוע השפעות ברורות של Bathory מאלבומים כמו Hammerheart ו- Twilight of the Gods. אפשר להגיד כי האינטרו באלבום הזה בעצם "מכין את הקרקע" לאותו קרב שהאלבום הזה מצליח להעביר את הכוחניות שלו בצורה טובה כל-כך.

ליבו של האלבום הוא כאמור Ragnarok, שמתחלק לשלושה שירים שאורכים ביחד כמעט 20 דקות והם בעצם מחוברים אחד לשני. החלק הראשון נקרא "Blood Over Asgard", ומשם הוא ממשיך עם "Chaos Unleashed" ואותו ממשיך החלק השלישי שנקרא "Ragnarok". נדמה כי הדיסק בנוי ככה (ובמיוחד שלושת השירים האלה) שככל שמתקדמים לאורך הדיסק, כך הוא הופך להיות טוב יותר. קצב השירים לא נשאר קבוע אלא משתנה וישנן הפסקות בשירים בכדי להעביר את האווירה בצורה טובה יותר, מה שלא היה קורה אם זה לא היה כך. לצד השפעות ברורות של Bathory ניתן לשמוע גם השפעות של להקת הבית של שניים מהחברים, Doomsword.

השירה נעה בין שירה נקייה לבין צעקות ומתאימה את עצמה לשירים באופן מושלם. התופים אולי מתוכנתים ע"י מחשב אבל מלאים בחיים ולא נשמעים ככה, והבס משחקת תפקיד קצת יותר מלודי באלבום. לא תמצאו כאן יותר מדי השפעות מוזיקת פולק באלבום, אולי חוץ מהשיר "Blood Over Asgard", וגם שם זה למשך זמן קצר. אין פה חלילים, כינורות או שאר כלים, למעט כלי אחד או שניים שלא יושמעו יותר מפעם-פעמיים. האלבום נגמר בשיר "200 Years of Fury" ואני מוכרח להגיד שלא הייתה שום דרך טובה יותר לסיים את הדיסק בלעדיו – שיר מעולה שמביא את כל האווירה שנוצרה לאורך האלבום לשיא אחד גדול של כמעט 10 דקות. מלא זעם ומלחמה, ריח הקרב באוויר.

האלבום בכלליות מצליח במה שהלהקה תכננה עבורו – וזה לעשות ויקינג מטאל אפי מסורתי לפי הספר, אבל בכלל לא משעמם אלא מלחמתי ומלא בכעס. רק חבל שאורכו הוא רק 39 דקות, שזה לפי דעתי חיסרון. הייתי אומר שמידת ההשפעה מכיוון Bathory היא גם חיסרון, אבל זה לא בדיוק נכון מכיוון שכמה שהם מושפעים – זה לא נעשה בהגזמה ועדיין יש מספיק אלמנטים בכדי לייחד את הלהקה. אז למי שחיפש יורשים ראויים ל- Quorthon ז"ל, הייתי מציע לשמוע את האלבום הזה ולשים לב לגבי ההוצאות הבאות של הלהקה.