Glittertind – Landkjenning

היה היה איזה נורבגי אחד בשם Torbjørn שמאוד אהב מטאל ופאנק, וכן את את מדינתו הקרירה נורבגיה, וכמובן ויקינגים ומיתולוגיות, כפי שמתחיל כל סיפור ויקינג מטאל של השנים האחרונות (למעט הפאנק). Torbjørn הצעיר החל, בשנת 2001, לכונן הרכב ויקינג מטאל משלו, עליו הוא יהיה האחראי הבלעדי ויעמוד מאחוריו בנאמנות מוחלטת. כך נוצר Glittertind בעיר הבירה אוסלו. הרכב-היחיד לא זכה לתשבוחות רבות (ובצדק) בתחילת דרכו, שכן האלבום הראשון שלו היה מאוד בשרני וקרן מרוב ראשוניות, כמו תולעת שלא יודעת את תפקידה בטבע וכמוה, גם הוא זחל.

המצב היה פחות או יותר זהה, עד יציאתו של EP קצרצר ופטריוטי של 18 דקות בשם Til Dovre Faller והוא למען האמת, היה ברמה טובה, למרות ששיריו היו בעיקר גרסאות כיסוי לשירי עם. ארבע שנים מאז, ולהרכב-היחיד נוסף Geirmund שהשלים זוג ידיים נוסף על תחומי האחריות המרכזיים (גיטרות, בס, תופים) וכן על המשניים כמו האקורדיון או האורגן החשמלי (עוגב, כביכול) ושאר כלי הנגינה ה"פולקיים". בקיצור, הבנאדם מוכשר ומהווה מעין תזמורת מהלכת על שתיים. כעת הצמד הוציא אלבום חדש בשם Landkjenning, שהוא האלבום השלישי המלא של Glittertind.

Landkjenning נפתח עם שיר הנושא שמכיל לא מעט גיטרות כבדות המספקות מענה הגון לשירה הנקייה והכוחנית (אלמנט שחוזר על עצמו בויקינג מטאל) בשיר, זאת לפני שהוא נכנס ללופ של מלודיה. האלבום הוא מבוסס-קונספט (ה-EP הקודם היה מבוסס קונספט פטריוטיזם נורבגי במלוא 60 שנה להסרת הצורר הנאצי מנורבגיה), והפעם מדובר במלך המפורסם אולף טריגבאסון (אולף ה-1, Olaf Tryggvason) שהיה אחראי בין השאר על התנצרותה של המדינה. "Går Min Eigen Ver" מתחיל בקטע חלילי רגוע כשבהמשך השיר שומר על אותו קו ומקצב משותף, כאשר לקראת סופו השפעות הפאנק והרוק נשמעות למשך קטע קצר.

רובכם תתחברו, אני מניח, לשיר הרביעי באלבום ששמו "Longships And Mead" (שם מקורי בויקינג \ פולק מטאל, אה?), שיר מאוד קופצני (אך לא לטעות, בלי הומפה אה-לה Finntroll כאן) ומתאים, איך לא, להתנגשויות ספלי בירה. למעשה השיר הזה מהווה לי אחת מנקודות האור היותר חזקות באלבום זה. בניגוד למרבית להקות הויקינג מטאל שגאות במוצא שלהן מז'אנר הבלאק מטאל, אצל Glittertind לא שמעו את זה גם בעבר, מכיוון שהבנאדם העסיק את עצמו בלהדגיש יותר את הפן המטאל המלודי ויותר את הפאנק שהוא אוהב, מה שניתן לשמוע בברור לאורך כל האלבום – ואת האלמנט הזה אני פחות אוהב.

תהליך דומה עבר השיר "Jeg Snører Min Sekk" שבאמת משמש כמחווה לפאנק ש-Torbjørn אוהב ונגינות החליל ממלאות את החלל ומספקות לו תוקף, לפחות אצלי. האלבום נחתם בשיר שכולו מלודיה אחת ארוכה וחסרת מילים, והאמת שגם דיי חסרת עניין ממשי, כאשר היא נשמעת מעט "לא שייכת". תראו, בסה"כ זה לא אלבום רע, זה ויקינג מטאל ועל זה אין ויכוח, רק שלא כולם יגדירו אותו כך ובגלל זה לאו דווקא יתחברו אליו. מבחינה מוזיקלית נטו Landkjenning הוא אלבום טוב, אך מבחינת אחיו לסגנון הוא לא יותר מממוצע – לפחות הוא יגרום לכם לנענוע קל, לכל הפחות, של ראשכם.