Grimfist – Ghouls Of Grandeur

נראה שאנו מוצפים בנורווגים לאחרונה. רק בשבוע שעבר כתבתי על דימו בורגיר ועל זייקלון והנה אני מוצא את עצמי מול עוד להקה נורווגית. אלא שבניגוד לשתיים הקודמות שאחת מהן כבר מבוססת היטב והשנייה רק ממשיכה בדרכה המצליחה, כאן בכלל יש לנו עסק עם אלבום בכורה.

Ghouls of Grander הוא אמנם אלבומם הראשון של Grimfist, אך הוא מביא איתו כמה נתונים מרשימים: האלבום הוקלט באולפני Abyss שבשוודיה, הופק על ידי לא אחר מאשר
Peter Tatgren (המוכר לנו מלהקות כגון Hypocrisy או Pain), והוא רואה אור דרך חברת התקליטים האנגלית הנודעת Candlelight Records. אם כל זה לא מספיק, על עמדת המתופף כאן ניתן למצוא לא אחר מאשר Horgh, יוצא אימורטל ז"ל.

אך לכל מי שהסתכל על המתופף ועל חברת התקליטים וציפה לאלבום בלאק מטאל מרענן צפויה הפתעה. בעוד שהשפעות בלאקיות כן ניכרות פה ושם, מרבית הסגנון של Grimfist אינו
מתקרב בכלל לאותו הסגנון האפלולי. מה שאפשר לשמוע ב-Ghouls of Grandeur זה בעיקר ת'ראש מטאל ודת' מטאל, כוחניים מאד ובעלי צליל שהוא מדי פעם אולד-סקול ומדי פעם פשוט פוסח על הגדרות שכאלה מרוב כוחניותו. מה שבטוח הוא שאלבום הבכורה של Grimfist מציג אותם בתור אחד ההרכבים המעניינים והחזקים ביותר שצצו לנו בשנת 2003.

הקשבה אחת לשיר הפתיחה, Primal Aggression תספיק על מנת להבהיר לנו ששם השיר מתאר אותו בצורה לא רעה בכלל. שיר זה הוא הפתיחה הכי הולמת שהיתה יכולה הלהקה למצוא לאלבום,
שכן הוא עצבני בצורה מפחידה, והאלבום לא נוטה להרגע בצורה משמעותית לאחר מכן. אותו שיר הפתיחה גם מציג בצורה לא רעה את נגיעות הריפים האולד-סקול שמראים את פניהם
לא מעט במהלך האלבום, אך להדגמה יותר בוטה של צליל זה רצוי להיעזר בשיר השלישי באלבום, A World of Wrath, שמעבר לסאונד מיושן למדי מכיל גם נגיעות פרוגרסיביות קלות,
מה שמתבטא בעיקר בשירה הנקייה המשונה שמתקיימת בו מדי פעם.

הסצינה הנורווגית מתפתחת בימינו לכל כך הרבה כיוונים. בעבר היה לנו שם בעיקר בלאק מטאל, והמון ממנו. בימינו, בעוד שיש שם עדיין לא מעט בלאק מטאל, יש לנו גם להקות כמו Zyklon שעוסקות בדת'-מטאל, Extol שעושים מין משהו שאולי ניתן להגדיר אותו כפרוג-דת'-ת'ראש-וואטאבר, ועכשיו את Grimfist שהיא למעשה הלהקה הראשונה בסצינה הנורווגית שפורצת עם צליל כל כך מיוחד. כי בעוד ששאר הלהקות שיצאו מסצינת הבלאק ומנגנות משהו אחר עדיין מפגינות הרבה השפעות משורשיהן, Grimfist מנגנים משהו שונה לחלוטין. יש שימצאו כאן השפעות בלאק, אך לעניות דעתי משקלן הוא כה זעום שחבל להתייחס אליו בכלל. הצליל של Grimfist לא מתיימר בהכרח להיות קר ומתכתי – השאיפה הנפוצה בסצינה הנורווגית ה"מודרנית", ראו זייקלון, מירקסוג, ועוד – והוא לא מתיימר לחזור למקורות המטאל כמו שכל כך הרבה להקות אוהבות להצהיר שהן עושות. הדת' מטאל של הלהקה נשמע כמו משהו באמצע בין להקות ישנות נוסח Decide לדת' טכני חדש יותר דוגמת Decapitated או כל אותן הלהקות בעלות הצליל ה"מודרני" מאד בדת' שלהן, ומה שאנחנו מקבלים הוא שילוב של אגרסיביות מוחלטת, טכניקה ברורה, וכתיבה חכמה. נגיעות הת'ראש הרבות הן גם דומיננטיות מאד, ואפילו ניתן לאבחן פה ושם נגיעות הארדקור קלות אך מבורכות, כמו בחלקים מהשירים Outlined in Black ו-Obsession.

ניתן לסכם כי Ghouls of Grandeur מספק בדיוק את המנה הנכונה מכל מה שהוא מכיל. יש כאן איזון נהדר בין המיושן למודרני, בין הברוטלי לגרובי, בין הדת' לת'ראש להארדקור.
להרבה סוגי מטאליסטים יש מה לחפש באלבום זה, ואם אתם מתעניינים בדת', בת'ראש, באולד-סקול, בהארדקור, או בארבעתם יחדיו, סביר להניח כי ההנאה שתפיקו מאלבום זה תהיה מרובה. בסצינת מוזיקה עולמית בה כולם תופסים איזשהי יומרה, Grimfist פשוט מספקים מטאל אמיתי, בלי שטויות.