Havok – Time is up

הנה, רפרנסים. כל להקת Retro-thrash רוצה כמה שיותר רפרנסים, אז הנה, בואו נזרוק אותם עכשיו, ומהר. אז יש פה הרבה מאד Slayer – משהו כמו 60%. זה אחלה, ומי שלא אוהב Slayer ב-Thrash שלו פשוט קצת לא סגור על מה זה Thrash. יש פה גם הרבה Exodus, המון Death Angel, לא מעט Megadeth ו-Metallica של שני האלבומים הראשונים של שתיהן – והפתעה, גם Anthrax בתקופה האיכותית ביותר שלהם. מספיק רפרנסים ? אפשר לחתוך למוסיקה.

אז Havok היא להקת Retro-Thrash. מה עושה אותם להקת Retro-thrash ? שהם נשמעים כמו להקה שהקליטה באולפן של 2011 חומר שנכתב ב-1988 ? שהם שרים על נושאים ועניין בסגנון שאמר את כל מה שאפשר לומר בו מלפני 20 שנה ? כן, אבל בתכלס – מה שמבדיל להקות Retro-Thrash מסתם להקות Thrash Metal מודרני – היא בעיקר הרוח. Havok, בדומה מאד ל-Gama Bomb או Hexen אך בשונה באופן בולט מלהקות כמו Evile ו-Lazarus A.D. – היא להקה שמנסה לקחת את הרוח של התקופה של סוף שנות השמונים, ולהכניס אותה לאלבום כאילו הוא יצא אתמול. יש בזה משהו מאד נאיבי, מאד לא מחובר למציאות. אי אפשר באמת להתייחס ללהקות ה-Retro-Thrash כמוסיקאים בעלי אמירה משלהם, כי האמירה שלהם נכתבה כבר על ידי Paul Baloff ו-Kerry King לפני עשורים ועוד היד נטויה.

אי אפשר להתייחס אליהם כאל מוסיקאים מחוננים כי הם לא בדיוק מביעים משהו מחונן במוסיקה שלהם. אבל מה שאי אפשר לקחת מ-Havok הוא העובדה שהם עושים Thrash Metal בן זונה. כן, אז ההפקה היא כולה פלסטיק, והמילים עדיין עוסקות באלימות חסרת הכרה וחסרת משמעות, והפאטצ'ים ומחלפות השיער עומדות בסתירה לרעיון שלהקה יכולה לנגן Thrash Metal אוטנטי כשאין נשיא רפובליקני בשלטון באמריקה, או לפחות גוש סובייטי שמאיים על הכול במלחמה גרעינית. אבל מה שהיה לאייטיז הוחלף בפארנויות מסוגים אחרים. קריסה כלכלית במקום מלחמת עולם, נשיא שחור ראשון במקום נשיא שחקן הוליוודי ראשון ופצצה גרעינית בידיים פונדמנטאליסטיות ולא קומוניסטיות. כך או כך – אמריקה בבוץ רוחני, וה-Thrash שם כדי לשדר את האפוקליפסה במהירות גבוהה.

אז קחו מערבל בטון ושימו את כל התחושות הפרנואידיות בפנים, ערבבו היטב ותיצקו למצקת של Thrash Metal מסורתי – וגם 2011 תוכל להניב פנינים בתחום. אז זה אולי לא יצא על קלטת או על תקליט ויניל, אבל זה בהחלט ייתן לכם בראש. הסיבה העיקרית לכך היא ש-Havok למדו לכתוב שירים טובים ממש.

לא כל להקת Retro-Thrash זוכה לפופולאריות אוטומטית. למעשה, כל הגל של ה-Retro-Thrash די עשה את שלו בעולם, כאשר להקות כמו Warbringer או Municipal Waste (שהם Crossover, אבל אז מה) הן האחרונות שעדיין מהדהדות על קרנות המזבח של הז'אנר שהתעורר בפתאומיות בסוף 2007 – עשה מכה ענקית בין 2008-2009 ואז ב-2010 החל לדעוך. אלבומה השני של Havok כבר מגיע במאסף, מתנשף כולו אחרי כל החגיגה, ועדיין נותן לנו בראש. אז נכון, שמענו את זה מיליון פעמים, אבל אז מה ?

Prepare To Attack פותח עם ריפים שהולאמו מ-Kill 'Em All של Metallica ביחד עם Season In The Abyss של Slayer. מטיבי לכת יודעים שזה בתכלס רק מתאבן, זה לא באמת הדרך לגרות את הת'ראשרים השבעים. פחות מהשוואה ל-Sarcofago, Razor או Wermacht והם לא קמים מהכסא לכבוד הלהקה הזו. אז אלה אין לנו פה, אבל כן יש לנו השתוללות על כל מה שסן פרנסיסקו הייתה טובה בו פעם. Fatal Intervention הוא שיר כל כך Megadeth בתחושה שלו, שאפילו השירת Destruction שמולבשת עליו לא באמת מזיזה אותו מהמקום הזה. No Amnesty הוא שלוחה של Thrash במהירות של אמריקה אבל עם האכזריות הגרמנית – ודווקא D.O.A מציג צדדים הרבה יותר מלודיים, עם עבודת גיטרות מצוינת. מי שרוצה לשמוע מה Anthrax עושה בתערובת – צריך לשמוע את Killing Tendencies, והשיר The Cleric מלא באלמנטים של Sacred Reich.

אז אין פה גניבות חד משמעיות. אין פה את הריף שממש שייך בצורה משפטית לאף להקה, אבל התחושה היא ששמענו את הכול בעבר. אלה ששונאים חיקויים יתבאסו, אבל אלה שאוהבים Thrash לא משנה באיזה פורמט או כמה טוב הוא מופק (והוא מופק טוב לפחות כמו Lamb Of God) הולכים ללקק את האצבעות מהדבר הזה. מומלץ לא לאבד את הראש – לא מדובר ביצירת מופת. מי שפשוט אוהב Thrash בכל פורמט מוזמן להנות. מי שלדעתו הפרה הזו לא תנפיק יותר חלב, וגם אם כן הוא יהיה חמוץ ודלוח ולא כמו שהוא היה עד 1991, אז עזוב אותך ותמשיך הלאה. תן לנו לתת בראש בינתיים.