Helheim – The Journeys And The Experiences Of Death

12/09/06
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Venerations From The Dead
  2. Dead Man's Eyes
  3. Bewitchment
  4. Second Death
  5. Entering The Beast
  6. Helheim 5
  7. Oaken Dragons
  8. Thirteen To The Perished
  9. Threll And The Master

קח ארבעה חבר'ה נורבגים שאוהבים לנגן ויקינג מטאל, קרא להם Helheim על שם אחד העולמות במיתולוגיה הנורדית, ושלב עם הסצינה הנורבגית של שנת 2006 שעדיין לא יצא ממנה משהו יותר מדי מיוחד השנה (אולי חוץ מיחידים), והוסף את הכישרון של אותם חבר'ה לנגן מוזיקה טובה. מה קיבלת? אני לא בטוח, אבל זה משהו איכותי בין כל ההוצאות הנורבגיות השנה שבנתיים לא היו יותר מממוצעות.

אם כן, אתחיל בכך שאגיד – זה אחד מאלבומי הויקינג מטאל הכבדים שתשמעו או ששמעתם בשנים האחרונות. אין לי איך לתאר את זה בדיוק, בקצרה. השיר הראשון כאן הוא "Venerations From The Dead" וכבר משם תוכלו להבין עם מי יש לכם כאן עסק, חבורת בהירי שיער עצבניים שבאו לעשות מוזיקה כועסת, וכנראה יש להם על מי לכעוס. שירים מלאים בריפים קשים שינסרו לכם את האונה השמאלית, בלאסט-ביטים שלא יביישו שום להקת דת' מטאל ממוצעת ושאיגות מגרונו של H'grimnir לא ישאירו לכם רגע מנוחה.

ההפקה כאן טובה למדי ושומעים את זה במיוחד בשירים כמו "Bewitchment" או "Second Death" שלמרות שהם נשמעים מסורבלים יותר מחלק מהשירים האחרים, כל כלי נמצא במקומו ונשמע כמו שהוא צריך, חוץ מהתופים, אולי. בשני אלה גם בולט תפקידן הגדול של הגיטרות. התופים נשמעים קצת עמומים בחלק מהקטעים וזה דבר שדיי הפריע לי בשמיעות חוזרות של האלבום, אבל זה לא יפריע לפירוק קירות הבית ע"י הרעש שיצא מהרמקולים שלכם.

Helheim נוסדה בשנת 1992 ולמרות שלא שמעתי שום חומר מוקדם שלה, אמרו לי שעד כה, The Journeys and Experiences of Death הוא האלבום הכי טוב של הלהקה, ועד כה אני נאלץ להסכים עם ההנחה הזאת. השיר "Helheim 5" הוא שיר אחר מהשאר, כשהוא בנוי על טהרת האווירה הקרירה שהלהקה רוצה להעביר בו, הוא לא באותו סגנון של השירים הקודמים באלבום אלא מורכב ממספיק קטעים רגועים ושירה (אם אכן ניתן לקרוא לזה כך) חצי-אופראית שכזו.

השיר הארוך ביותר באלבום הוא "Oaken Dragons", והוא גם הכי איטי, לפחות בחלקו הראשון. את השיר מלווה שירה נשית שולית מאוד אך מורגשת, כול זה נמשך עד שהשיר בעצם מקבל תפנית והופך למקצב קליט ומעט כבד יותר. ניתן בהחלט גם לשמוע פה ושם את ההשפעות מכיוון Enslaved, השכנים מאזור סקנדינביה. הגענו לשני השירים האחרונים באלבום, כש-"Thirteen To The Perished" לא מבייש את קודמיו, ובסופו שומעים אישה בוכה, מה שמתפתח עד מהרה לצרחות כאילו ראתה משהו לא נחמד במיוחד. למרות שאין לי כרגע יותר מדי שיער על הראש כמו קודם, עובדה זו לא מונעת ממני להניע את ראשי בחינניות.