Hell – human remains

חתיכת היסטוריה קמה לתחייה. Hell הינה להקת New Wave of British of heavy metal אשר חזרה לתחייה השנה הודות למפיק והגיטריסט Andy sneap. זה תיאור ממצה של הסוף, לגבי ההתחלה: בשנת 1982 ההרכב החל לפעול, החברים הגיעו מהלהקות Paralex ו Race Against Time, שתי להקות NWOBHM שדשדשו בסוף שנות ה 70 ותחילת ה 80. הלהקה החלה להופיע ועד 1986 שחררה מספר סינגלים ודמואים. במשך שנים חברות התקליטים המקומיות התעלמו מקיומה של הלהקה בגלל סגנונה המורכב והקיצוני, זה היה המצב עד 1986 כאשר קיבלו חוזה בחברת Mausoleum הבלגית. אבל עוד לפני שהאלבום יצא, החברה פשטה רגל. הכישלון הביא את הגיטריסט המוביל Kev bower לעזוב את הלהקה וכך למעשה הגיע קיצה. הסולן המקורי David Halliday, מאוכזב מפירוקה של הלהקה, התאבד מיד אחר כך. מלבד Andy sneap שאר חברי הלהקה תפסו כיוונים אחרים ועזבו את תחום המוסיקה. Andy sneap הוא היחיד שהמשיך בקרירה מוסיקאלית כגיטריסט בלהקת הת'ראש Sabbat עם Martin Walkyier וכמפיק על עבור הרכבים רבים.

ב 2008 חברי הלהקה החליטו לחזור ולנסות להחיות את Hell. הם הגיעו לאולפן ההקלטות כאשר Andy מפיק את האלבום ו Martin Walkyier כסולן. הם השלימו את הקלטת האלבום כולו, אבל לא היו מרוצים מהתוצאות, כיוון שקולו של Martin בלט מדי ולא התאים. הגיטריסט Kev bower הציע את אחיו השחקן David כסולן, דבר שהוכיח את עצמו – וזה תרם את קולו בכל שירי האלבום והחליף לגמרי את Martin. ההרכב היום כולל גם את Tony Speakman הבסיסט ו Tim Bowler המתופף מההרכב המקורי.

ההוצאה מרהיבה ומושקעת, מהציור בחזית העטיפה – דמות שטנית על רקע עיר בוערת בלהבות, דרך פנים החוברת – תמונות של חברי הלהקה משודרגים למפלצות / זומבים / שדים. במגש בו מונח הדיסק נמצאת תמונה של הסולן המקורי David Halliday המנציחה את זכרו. למעשה, Halliday יחד עם Kev bower חתום על מרבית השירים באלבום, שנכתבו עוד בתחילת שנות ה 80. הליריקה עוסקת בעיקר בימי הביניים, שטניזם ותורת הנסתר. את הקו הזה הוביל Halliday כבר כשהלהקה הוקמה וזו אחת הסיבות מדוע הלהקה לא קיבלה התייחסות ראויה באנגליה המסורתית של תחילת שנות ה 80. לאורך האלבום ישנם קטעי ביניים הכוללים הקלטות מקוריות של חברי הלהקה, קטעים המדמים רחוב קודר ומוכה מגפה בלונדון של המאה ה 13 בתקופת המגפה הגדולה. קטעים אלו מחברים בין 11 השירים באלבום.

אחרי האינטרו הדרמטי נכנס On Earth As It Is In Hell שנכתב ובוצע לראשונה לפני 29 שנה. השיר עמוס בריפים, סולואים, שינוי מקצב וסגנונות שירה. מתקבל הרושם שהלהקה מזגה כמה שירים לשיר אחד, דבר שקצת מעצבן את המאזין, לפחות המאזין הזה. מדובר בקטע אחד שיכול להתפתח למספר שירים וכל רגע נשבר ומשתנה. השיר גם זכה לוידאו מצוין אשר מביא לידי ביטוי את התאטרליות הרבה שיש באלבום כולו.
Plague and fyre דן בדיוק בנושא שהזכרתי בפסקה הקודמת – ימי המגפה אשר פשטה באירופה של ימי הביניים. כאשר הקטע נכנס אני ישר מקבל תחושה כאילו עכשיו נכנסתי ל Dungeon בלונדון ועוד רקע יקפוץ לי מאיזה פינה איזה בריטי עם שיניים צהובות, אף גדול והרבה איפור. כבר בשיר הראשון אני מקבל פלאשבק לאלבומיהם הראשונים של Iron maiden, Samson ושאר להקות Nwobhm קלאסיות, אבל ברצועה השנייה הדבר בא לידי ביטוי באופן בולט ביותר. עם זאת, הלהקה לוקחת את הסגנון ונותנת לו טוויסט מודרני – ע"י הוספת אגרסיביות בשירה (תוך שימוש בגראולינג), ריפים מהירים יותר ותיפוף מבוסס על דאבלים.

Kev bower מפגין יכולות נגינה מקצועיות, למרות העובדה שלא יצר ולא היה שותף באף פרויקט מוסיקלי מאז שעזב את Hell. עכשיו, 20 ומשהו שנה חזרתו לנגינה תופסת את תשומת הלב יותר מאשר חזרתה של הלהקה לחיים. Kev מחלק את עבודת הגיטרה עם Andy אשר לא נופל ביכולותיו מ Kev. הקטע הארוך ביותר באלבום, הרצועה השביעית, The devil's deadly weapon נפתח בקטע קריינות שבוצע ע"י הבסיסט הראשון של ההרכב Alan short. בסיום מתחיל קטע דרמטי ופומפוזי מלווה בסולו מלודי המבוצע ע"י שני הגיטריסטים. מקצב איטי וקודר מלווה את שירתו הצווחנית של David bower לאורך השיר. Kev bower אחראי בין השאר גם על הקלידים ובמיוחד בשיר הזה הוא מכניס שילוב של קטעים סימפונים עם קלידים בעלי גוון פרוגרסיב יותר.
כמו שכבר ציינתי, הלהקה עושה מוסיקה מורכבת ולא פשוטה, לפעמים זה עובד כמו בשיר הזה ולפעמים לצערי זה לא. שיר שחשוב לציין אותו הוא השיר הלפני אחרון באלבום Save us from those who would save us. השיר עוסק בחוסר הרלוונטיות של הדת כפי שנכתב ע"י הסולן הראשון Halliday. Kev bower חיבר את השיר לנושא נוסף הקשור לדת – התעללות מינית של כמרים קתוליים בילדים. השיר נפתח בקטע קלידים קודר המלווה קטעי קריינות מחדשות העוסקים בנושא זה.

ללהקה קווי דמיון רבים עם Venom – השימוש בליריקה העוסקת בשטניזם, ביצועים מהירים ואגרסיביים יחד עם הופעה חיצונית קודרת (איפור, בגדי עור וכד'), אבל הבחירות המוסיקליות של הלהקה לכיוונים יותר פרוגרסיביים הם עצרו את פריצתה של הלהקה לפני קרוב ל 30 שנה בעוד ש Venom הלכו לכיוון פשוט יותר ולכן גם הצליחו לפרוץ החוצה. המורכבות בשירים היא מה שמצד אחד מייחדת את הלהקה אך גם פוגעת בהאזנה. השילוב של קטעים מלודיים, נגינה קודרת שיכולה להוות אחלה פסקול לסרטי אימה יחד עם כל כך הרבה ריפים ושינויים רק מוציאה מריכוז ולפעמים גם גורמת לשעמום. האלבום הוא טוב, יש מספר שירים שממשיכים להתנגן אצלי בראש אבל לא עד כדי כך טוב שימלא את כל הציפיות הנבנות בתחילת ההאזנה.