Hell Within – Asylum Of The Human Predator

22/01/06
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Godspeed To Your Deathbed
  2. Bleeding Me Black
  3. Redemption … Is A Cold Body
  4. Merchants Of The Blood Trade
  5. A World To Murder
  6. Self-Inflicted Silence
  7. Asylum Of The Human Predator
  8. Soul Revulsion
  9. Swallow The Stitches
  10. Open Eyes To Open Wounds

דבר ראשון עלה לי לראש כשקיבלתי לידי את האלבום הזה, הוא "מה נייל ווית'ין?!", אבל אז שמתי לב שזה בכלל Hell, ולא Nail. מה כוחו של הרגל עושה. ההרכב האמריקאי הזה טוען כי הוא מושפע מצד אחד מסלייר, ומצד שני מהייטבריד, כששני הצדדים מכובדים. מה יכול לצאת רע?

האלבום נפתח ב-"Godspeed To Your Deathbed" עם השם המאיים, סאונד התופים הט'ראשי עושה עלי את שלו, ואני כבר מעלה חיוך. השירה נכנסת והיא אכן יותר ברוטאלית ויותר בכיוון ההארדקור כמו שהחבר'ה האלה מעידים על עצמם. גם הגיטרות נוטות הרבה יותר כאן לכיוון הסליירי מאשר לכיוון ההייטברידי, כאשר פתאום נכנסים קטעי קלין א-לה אינקובוס. שילוב מוזר ומעניין, שלא צולח למען האמת כאן יתר על המידה. ללהקה הזאת בהחלט יש הרבה השפעות, וזה לא אלבום סטנדרטי שאני רגיל לסקר. ידוע שהשוק האמריקאי נוטה יותר לכיוון דברים בסגנון הזה, ולכן אני משער שעם חומר ברמה גבוהה כזאת, הם מצליחים שם מעבר לאוקיינוס. סולו מפוצץ אוזניים נותן טעם נוסף לשיר הזה, ובהחלט יש כאן משהו ששווה שמיעה לחובבי הסגנון. לא משהו שאני אשמע יותר מדי אחרי שאני אסיים לחפור לו את האימא, אבל זה אני, מה לעשות.

השיר השני, "Bleeding Me Black", נפתח בגיטרות יותר הארדקוריות, ובהתחלה אין הרבה ט'ראש, ובהחלט אפשר להבחין כבר עכשיו שעם כל הכבוד לסלייר, החבר'ה האלה הם קודם כל הייטבריד. הסולן לוקח היטב את התפקיד המוביל בלהקה, וסוחב אחריו ובהתמדה לרמה הגבוהה שהחבר'ה האלה מציגים. גם לשיר השלישי יש שם ארוך ומאיים, "Redemption… Is A Cold Body", ורמת הליריקה לא רחוקה כלל מרמת המוזיקה שלהם. פאפא רואצ' או זבל בסגנון זה לא. גם כאן יש הרבה יותר הארדקור מכל דבר אחר, והט'ראש מטאל יכול לטעון לקיפוח, או לחלופין לחילול אחת הדיברות- "אל תשא את שם הט'ראש מטאל לשווא" (או משהו כזה). החומר שלהם שובר ומפרק, ואם הם יעבדו נכון עוד נשמע עליהם הרבה.

"Merchants Of Blood Trade" ממשיך בקו, רק שהפעם הגיטרות טיפה יותר מתבלטות ואפשר לשמוע שלגיטריסט יש לא מעט מה להציע. הרית'ם סקשן, שזכתה להתעלמות מוחלטת ממני עד כה, ולא בצדק, מחזיקה את ההרכב הזה חזק עם הרגליים. "A World To Murder" מציג עוד שיר טוב בהחלט, ולמען האמת יש לנו מוצר מוגמר בידיים, של להקה שיודעת מה היא עושה, ועושה את זה טוב. בסה"כ, זה אלבום טוב לחובבי הסגנון, וגם לאלה שלא, כמוני, לא יזיק לתת לו כמה שמיעות.