Hellish Crossfire – Slaves Of The Burning Pentagram

עוצמה, כסח, מהירות, רשע, הרס והכי חשוב מוזיקה היישר מהלב (וממפתנו של השטן). אלה הם מקצת התיאורים אשר עולים לי לראש כאשר אני שומע את להקת Hellish Crossfire באלבום הבכורה שלהם Slaves Of The Burning Pentagram, אבל בעיקר מה שעולה לי לראש הם ליטרים של דם מכל האדבאנג חסר המעצורים שהאלבום הזה גורם לי לעשות.

לכל אילו המאסו מלשמוע על להקות "אעלק ת'ראש" או במילים אחרות "ת'ראש מודרני", להקות שבעצם משלבות מן סוג של מטאלקור, עם טיפת ת'ראש אמריקאי והארדקור כגון: Machine Head ,The Haunted ,Trivium, להקות אשר גרמו לאובדן ההבנה והמהות של הת'ראש. לכל אילו אשר תלו את ג'קט הג'ינס עטור הפאטצ'ים בייאוש, ובעיקר לכל אילו אשר מרגישים חמימות בלב הפלדה שלהם כל פעם שהם שומעים ריפים רצחניים, דורסניים ואלימים של הת'ראש הגרמני הברברי משנות השמונים, בשבילכם אני ממליץ בחום על האלבום הזה.

ההרכב הוקם ב-2002 על ידי הסולן Iron Tyrant, אשר בזמנו ניגן על התופים, ונדמה כי החבר'ה המטורפים הללו ננעלו באיזה מרתף אשר היה מנותק מהעולם ומישהו שכח את המפתח ל-20 שנים. לבושי דנים (לא אנשים מדנמרק) ועור, הם מביאים לנו את האגרסיות והכאסח של אמצע שנות השמונים של הת'ראש הגרמני מהנקודה שבה נגמר Pleasure To Kill של להקת העל Kreator.

נכון שהאלבום מציב את Hellish Crossfire בקירוב לאותם הרכבי רטרו ת'ראש גרמני כגון Witchburner ו-Nocturnal, אך הם נמצאים בכמה דרגות מעל, כיוון שניתן להעמידו כיצירת ת'ראש גרמני המשתווה לקלאסיקות ספיד \ ת'ראש משכבר הימים. יהיו גם אילו שועלי ת'ראש ותיקים שיטענו כי האלבום הוא ללא שום צל של ספק תוצר ת'ראש גרמני הכי טוב שיצא בכמה שנים האחרונות.

במקור האלבום נועד לצאת דרך הלייבל Steelfire Invasion Records בכלל כ-Mini-LP של חצי שעה. אך איך שהלהקה סיימה להקליט אותו, הלייבל נאלץ להפסיק את עבודתו עקב בעיות כאלה ואחרות. כשהם הבינו שאין להם לייבל, הגיטריסט, Iron Incubus, יצר קשר עם I Hate Records, שם עובד אדם שהיה נוהג לעשות איתו טריידים על קלטות טייפ ותקליטים במהלך השנים. בלייבל הזה רצו שבמקום Mini-LP הם כבר יוציאו אלבום אולפן מלא, ומיד הם הקליטו עוד 2 שירים נוספים בשם "Eternal Tyranny" ו-"Claw Of The Reaper". האלבום יצא בסתיו 2006 בתקליט המוגבל ל-500 עותקים ורק בקיץ 2007 הלייבל הוציא את האלבום על CD.

משמיעה ראשונה ניתן לעמוד בקלות על ההרכבים אשר השפיעו על הלהקה, כמו: Living Death ,Razor ,Possessed ,Exciter ,Sarcofago, Necronomicon וכמובן מייסדות הת'ראש הגרמני: Kreator ,Sodom ו-Destruction, הם אפילו מודים כי נהגו לעשות בחזרות הראשונות שלהם רק קאברים להרכבים הללו. אם כבר מציינים את להקת Possessed כאל אחת המשפיעות, יהיו כאלה שיצליחו למצוא דמיון בין קולו של Iron Tyrant לבין קולו של Jeff Becerra.

למרות העדפה לסאונד הגרמני, המכסח, הברברי, הפשוט והמלוכלך, אין הם מתעלמים מההתפתחות והאמצעים הטכנולוגים של ימינו, ובכך כן שומרים על רמה גבוהה של הפקה ולא נותנים יד לסאונד "סרוח" או "מערתי" להיכנס לתמונה, אך בכל זאת באלבום הזה אתם לא תתקלו בהפקה גרנדיוזית עם סאונד עכשווי כבד ומסובך. בעצם אם באתם לשמוע משהו שיחדש לכם, שיעשה ארבע שמיניות על תשע עשיריות ברבעי השניה, משהו המאתגר מבחינה מוזיקאלית, אשר כל הכלים "יושבים" צמוד, עצרו כאן! הגעתם למקום הלא נכון.

זהו אלבום שמתחילתו ועד סופו הוא דורס כל דבר שזז, הוא באנאלי ופשוט, ומדיף ריח של "אולדסקול". קרוב לוודאי שהריפים המנוגנים באלבום הם ריפים אשר נוגנו מאות פעמים על ידי עשרות להקות ותיקות, התחכום של התיפוף לא ישאיר אתכם פעורי פה, והתכנים הליריים על מטאל, שתייה לשוכרה ולעמוד לצידו הציני של הרוע גם לא יגרמו לכם להתחבט בשאלות ערות גורל. הדברים הללו, בנוסף לכוחניות המתפרצת מעוצמת הנגינה אחוזת הדיבוק, יגרמו לכם לפרוק כל עול גופני ונפשי יחד עם המקצבים של השירים, כאשר בכל רגע שחשבת שאין לשיר כזה או אחר יותר איך להתגבר ולהתחזק הוא מפתיע משום מקום בתאוצה אנרגתית.

אמנם Slaves Of The Burning Pentagram הינו אלבום מושלם בצורתו ותכניו, ישנם שירים הזכורים ובולטים טיפה יותר מאשר אחרים, כמו: "Conquerors Of Black Souls" אשר פותח את האלבום בצווחה המגיחה מעבר למימד האבדון וממשיך בסופה עוצמתית של ריפים מהירים והורגים, רק אז מתחילים להבין, כמו בשאר השירים, כי אין מצב לצאת מכאן בלי כאבי צוואר מעודף האדבאנגינג.

שירים נוספים המתבלטים מהאחרים הם: "Claw Of The Reaper" ו-"Shadowcurse", כמו שאר השירים גם כאן מדובר באנרגיות מתפרצות של שנאה זעם ואלימות חסרת מעצורים, עם פזמון קצר, קליט, ופשוט סוחף שקשה לא לחזור עליו יחד בזמן ניגונו. לסיכום, מדובר באלבום ת'ראש מטאל גרמני נטול פשרות, אילו אשר שחררו אותו לעולם, ידעו טוב מאוד שהם מביאים את רעל המטאל ההרסני אל אוזנינו בתקווה שהדבר יחזיר עטרה ליושנה. ובמילים שלהם: "On speed I die, for Thrash I cry, in Black I rule, Slaughtering the fool!" – מוות לפוזרים, יחי המטאל!