Ignite – Our Darkest Days

אם לשפוט לפי קטע הפתיחה, "Our Darkest Days", בכלל לא חשוך, ממש לא אפל. מדובר באלבום פאנק-רוק עצבני ואגרסיבי, כמו שאפשר לצפות מלהקת פאנק-רוק משובחת. המחוז הקליפורני אורנג' קאוונטי, שחוץ מלהצמיח את סדרת טלוויזה The O.C וסרט מצחיק עם ג'ק בלאק על שם המחוז, הצמיח גם את אחת מסצינות ההארדקור הגדולות בארה"ב ולמרות שההשפעה ניכרת, קשה לי לקטלג את Ignite כלהקת הארדקור. אולי זה הזמר ששר נקי, ואולי אלו הריפים של הגיטרות שלא נשמעים מספיק הארדקור.

"Bleeding", השיר השני, לוקח אותי שנים אחורה לאלבומים הישנים של Life Of Agony עם המלודיה היפה בבתים ונגינת הפאנק-רוק בפזמון. המעברים בין החלקים מרשימים, הטקסט מחאתי – כמובן נגד מה שאמריקה הופכת להיות – ולמרות שאני מסכים עם המסר הוא כתוב פשוט מידי, כמעט ברמה בסיסית. גם השיר הבא, "Fear Is Our Tradition" ממשיך את קודמו בכיוון המחאתי וקריאה של המילים גורמת לי לתהות האם שני השירים היו פעם טקסט אחד ארוך? מבחינה מוזיקלית, אין טענות, הנגינה מהודקת, מושכת את השיר קדימה והפזמונים של השיר כל-כך קליטים , שזה פשוט כיף.

השיר החמישי נפתח במקצב פאנק-רוק קלאסי וזה ברור מהשניה הראשונה ש-Zoli Teglas מתחיל לשיר, שזה הולך להיות שיר בסגנון "Bad Religion", ובאמת, "Poverty For All" מוכיח את עצמו כאחד השירים הטובים באלבום. בשבילי הוא מהווה גם סוג של נקודת מפנה באלבום כי החל מהשיר "My Judement Day" הדיסק לוקח למקום אחר, איטי יותר , אבל לא פחות מעניין. השירה של הזמר מזכירה קצת את הסגנון של להקות השיער משנות השמונים ואולי במיוחד את הסולן של Scorpions. למרות שזאת לא השירה שהכי מלהיבה אותי והיא לא שירת פאנק רוק מקובלת, היא עדיין מדוייקת וברורה.

"Save Yourself" ממשיך את הקו המיושן בריף גיטרות שנראה שהיו צריכים להוריד ממנו טונות של אבק. גם מקצב הפאנק בפזמון לא מצליח לשנות את האוירה המיושנת של השיר ולשמחתי, ה-C-Part הוא גלגל ההצלה של השיר, שפתאום הופך להיות עדכני עם נגיעות קלות של אלקטרוניקה. בהחלט מוזר. הקטע התשיעי, "Are You Listening" פונה לכיוון של הארדקור מבחינת הנגינה ומזכיר את ביוהאזרד. על כל אורכו (1:22), זה אחד המתמודדים הרציניים לתואר השיר הטוב באלבום.

השיר שסוגר את האלבום, "Live For Better Days", הוא שיר פאנק רוק שמנוגן על אקוסטית, שזה רעיון לא רע בכלל. השינוי מפתיע ומרענן וגם ליין הגיטרה-דיסטורשן בפזמון ממש יפה. דרך יפה לסגור את הדיסק. יש גם טראק החבוי בסוף ההאלבום, שמפתיע במיוחד! אבל את זה תצטרכו לשמוע בעצמכם. לסיכום, Our Darkest Days הוא אלבום פאנק-רוק כמעט טוב. ההפקה שלו לא מתיימרת, אין בו שמץ של חדשנות, וההפך, הוא נוטה להישמע מיושן מידי. הכל כמעט שם וכמעט פוגע בול, אבל כמעט, זה לא מספיק טוב.