Immortal – All Shall Fall

Immortal משתייכת למועדון האקסקלוסיבי ביותר של הבלאק מטאל, ועומדת בשורה אחת לצד להקות כמו Satyricon, Mayhem ו-Emperor, שעיצבו את הבלאק מטאל של תחילת שנות ה-90'. היא החלה את דרכה בנורווגיה האפלה, בשורה של אלבומים שנחשבו כאבני היסוד של הז'אנר, ופרצו לתודעה עם המנונים כמו "Battles In The North" ו-"Blashyrkh (Mighty Ravendark)". בשנת 1999 הלהקה שיחררה את האלבום At The Heat Of Winter, שבו חברי הלהקה עברו לכיוון יותר מלודי ואפילו אפשר להגיד ת'ראשי מעט, והוכיחו שהם גם יכולים להיות מוזיקאים מצוינים, ובכך הוסיפו את שמם לרשימה הארוכה של הרכבי בלאק מטאל מסורתי שהתמתנו לכיוונים מלודיים יותר. מאז Immortal הוציאה עוד שני דיסקים – Damned In Black ו-Sons Of Northern Darkness – שהמשיכו באותו קו, וגם זכו לשבחים רבים.

בשנת 2003, הודיעה Immortal על התפרקותה בשל נסיבות אשיות, אך ב-2006 היא חזרה להופיע, מה שהוביל את הלהקה ב-2009 להיכנס להקלטות אלבומה התשיעי במספר – All Shall Fall. הליריקה של Immortal, לא התמקדה אף פעם בנושאים מקובלים לסצינת הבלאק הנורווגית כמו: "צלבים הפוכים" ו-"כמה שישו רע לסקנדינבים…", אלא בסיפורי פנטזיה על עולם אבוד בשם "בלאשריק" הנשלט ע"י העורב הענקי השוכן בכס מלכות עשוי מקרח. מבולבלים? גם אנחנו… בנוסף לכך, סגנון המוזיקה של Immortal מאוד שונה מזה של להקות אחרות בז'אנר, אך לא מגוון יותר מידי, ואפשר לראות זאת כמוטיב חוזר בכל הדיסקים של הלהקה. השירים בנויים באופן זהה: ישנה מלודיה מרכזית המורכבת משילוב של ריפים אפיים ומרושעים במקצבים משתנים. הריפים מידי פעם נקטעים לכמה שניות של חסד, המוציאות אותנו מתוך התבנית המרכזית של השיר, ומכניסים קטעים אקוסטים, מלודיים ואפיים יותר, שמוסיפים המון לקסם בשרים שלהם.

הסאונד של Immortal מאופיין בגיטרות "נקיות" יחסית והתופים מעט עמומים, כדי לטענתם לתת את הסאונד של "סערת הברקים ביום חורפי וגשום". בדיוק בנקודה ש-Sons Of Northern Darkness הפסיק, השיר הפותח את All Shall Fall ממשיך. השיר מתחיל עם כניסה אמביאנטית המורכבת מריפים פשוטים שמהווים את סימן ההכר של Immortal, דומים מאוד ל-Antarctica, אחד השירים האחרונים ב-SOND. אפשר להגיד שאפילו מזכירים מעט את התחלת השיר "Hangar 18" של Megadeth. השיר נמשך לתוך סופת ברקים מלודית בעלת ריף מרכזי שמשחק לו על מספר סולמות, ונקטע למלודיה איטית ואפית בעלת קצב מתגבר שעליו מנצח הסולן Abbath בזעקה אימתנית – "All shall fall!" המבשרת לכל המאזינים התוהים על תחילת עונת ההחלקה על הקרח.

השיר השני, "The Rise Of Darkness", מתחיל עם מקצב מעט ת'ראשי, איטי יחסית, עד אמצע השיר, שם הוא נהיה מעט יותר טכני ומהיר. "Hordes Of War" מזכיר מעט את התקופה שהגבולות בין הת'ראש והבלאק היו מטושטשים – זה הוא שיר בלאק מטאל מסורתי מאוד, מזכיר את Immortal בתקופות עתיקות יותר, מהיר וברוטאלי. "Norden On Fire" נפתח באינטרו מלודי המוביל לשיר בלאק אפי, בעל ריפ דומיננטי, שלאט ובזהירות מוביל אותנו למספר רגעי שיא – בהחלט אחד השירים הטובים של האלבום. "Arctic Swarm", מתחיל כעוד שיר בלאק-ת'ראש פשוט וברוטלי, ואט אט הופך ליותר טכני, ומתקדם עם ריפים מורכבים יותר וסולואים מהירים. "Mount North" הוא עוד שיר מאוד אפי עם ריפים מרשימים ותיפוף מעולה, קצב השיר מתגבר כמו מפולת שלגים (היורדת מההרים המושלגים של נורווגיה האפלה, כמובן).

"Unearthly Kingdom", הוא השיר שסוגר את האלבום. השיר נפתח במוזיקת אמביאנט שמכניסה למצב רוח המתאים, עד שהיא נשברת ע"י ריפים מונוטוניים, מאוד קליטים, היוצרים אווירה אפית ויחודית. לקראת סופו של השיר, מגיעה מנגינה אקוסטית, שעל הרקע שלה, במונולוג סוחף דמעות, מתאר Abbath, סולן הלהקה, את שער הכניסה לממלכת "בלאשקריג" שנשלטת על ידי העורב הענקי (Mighty Ravendark). לאחר התיאור סוחף הלב הזה מגיע הפיידאווט לשיר, שמציינת את סוף הביקור שלנו, בעולם הקפוא של Immortal, הנשלט ע"י שידי החורף האימתניים. שבע שנים של שקט לא הצליחו לשנות את הלהקה הזו, היא נשארה אותה Immortal שהפכה לסטריאוטיפ המובהק של הבלאק מטאל, עם האיפור הכבד, הנשקים שנראים כמו אנטנות משנות ה-80 והשואה השטנית שנלחמת בצפון נגד בהמות סופת השלגים, והבנים של החושך הצפוני שמקוללים בשחור בלב החורף.

באופן כללי, אין פה משהו חדש, Immortal המשיכו בדיוק מאיפה שהם סיימו פעם שעברה, ועובדים על פי נוסחה מנצחת שמלווה אותם מימי At The Heart Of Winter, שבו הם החליטו שהם רוצים להיות קצת יותר מבלאק מערות טיפוסי. Immortal נשארה להקה שלמרות שמאופיינת כבלאק מטאל טיפוסי לכל דבר, היא חובה בתוכה סיגנון ייחודי שלא קיים אצל שום להקה אחרת. לסיכום, למי שהתאכזב משלושת האלבומים האחרונים של Immortal אין מה לחפש באלבום הזה כי הוא לא מחדש כלל, אבל למי שאוהב את הלהקה בהחלט מדובר באחד מאלבומי הבלאק המוצלחים של השנים האחרונות שלא יורד לרגע מהרף הגבוהה שהלהקה הציבה לעצמה על פסגות ההרים המושלגים של הצפון, לפני יותר מ-7 שנים…
|MS|2872|MS|