Impaled Nazarene – Manifest

30/12/07
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Intro - Greater Wrath
  2. The Antichrist Files
  3. Mushroom Truth
  4. You Don't Rock Hard
  5. Pathogen
  6. Pandemia
  7. The Calling
  8. Funeral For Despicable Pigs
  9. Planet Nazarene
  10. Blueprint For Your Culture's Apocalypse
  11. Goat Justice
  12. Die Insane
  13. Original Pig Rig
  14. Suicide Song
  15. When Violence Commands the Day
  16. Dead Return

לחלק מהאנשים קשה לקבל את המוזיקה של Impaled Nazarene הפינית, בין אם בגלל שהיא יוצאת מהגבולות המוכרים של הבלאק מטאל וחברי הלהקה משלבים הרבה ת'ראש ופאנק במוזיקה, או בין אם זה בגלל שהיא לא פעם ולא פעמיים דוחפת הומור ספק-מוצלח ספק דבילי שכנראה נובע מכך שחבריה סתם לא אוהבים את כל ההתעסקות סביב עיזים…

בכל מקרה, הרומן שלי עם החבורה הפינית הזו הוא אמנם לא מאתמול אבל הוא יחסית טרי, רק מאז שהוציאו את Absence of War Does Not Mean Peace שהיה מעולה מבחינתי, והגיע במלוא הכוח שוב עם Pro Patria Finlandia שיצא שנה שעברה והיה אחד השיאים של הלהקה. השנה, הלהקה מוציאה לאור את Manifest, והוא העשירי שלה, רספקט.

תחילת האלבום היא על סף גיחוך, כשהאינטרו ו-"The Antichrist Files", השיר הראשון, הם כמעט באותו אורך, למעט שתי שניות יותר אצל השני – פחות מדקה וחצי. כמו מרבית שירי הלהקה לאורך השנים האחרונות, גם הוא מהיר ומצביע בבירור שהלהקה לא איבדה אפילו שליש מהזעם שהיינו רגילים אליו, וכך גם "Mushroom Truth" שממשיך את אותו סגנון מהיר ובו גם נבחנת יכולתו של UG, הגיטריסט החדש של הלהקה, שמצליח להוציא מעצמו תפקידי סולו מעולים.

האלבום ממשיך עם "להיטים" כמו "You Don't Rock Hard" ו- "Pandemia", בעלי מקצבים קליטים יותר ומראה הרבה יותר פאנקיסטי שמוסיפים את אותה טיפת הומור שיש ל-Impaled Nazarene, שנראה כי פינה את מקומו לרצינות יתרה בהוצאה הקודמת של הלהקה. הרבה מהשירים מושפעים באופן ישיר מת'ראש שמהירות היא גולת הכותרת אצלו, והדוגמא הבוהקת לכך, אם מישהו איכשהו הצליח לפספס את העובדה המאוד מוגמרת הזאת בשירי הלהקה האחרים, אז "The Calling" מבהיר זאת היטב.

"Funeral For Despicable Pigs" מתחיל באופן כבד הרבה יותר מהשירים הקודמים, ועם זה גם באופן הרבה יותר איטי, ללא אותן הפצצות בלאסט-ביטס שהיו מקודם, ושירה נמוכה ומגורגרת הרבה יותר מגרונו של Mikaakim. מתוך כל 16 השירים כאן, כחצי בערך לא עוקפים את שלוש הדקות, ועדיין Impaled Nazarene יצרו כאן אלבום באורך של לא פחות מכמעט שעה של מתקפה אווירית חסרת מעצורים. כראוי לחבורת הפינים, אין דבר כזה אלבום בלי לפחות שיר אחד שמתעסק באיזו עז חביבה, וכאן "Goat Justice" נכנס לתמונה, בכאפות מצלצלות לצד מבנה מהיר ושאינו מלודי בעליל.

השיר הארוך ביותר באלבום הוא האחרון, "Dead Return", שמהווה סתירה לשירים שהקדימו אותו בכך שנדמה שהוא מרחם על המאזין מבחינת המרתון שהאלבום הזה מנהל, אך אל תצפו לאיזה שיר עם מבנה מלוקק ורחמני, כי אם שובר ומלא באימה. נראה של-Impaled Nazarene עדיין לא נגמרו הרעיונות, ואני יכול רק לקוות שלא יגמרו להם האנרגיות עם Manifest, כי אני יודע שלקהל הן לא נגמרות אף פעם.