Insomnium – Above The Weeping World

09/10/06
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. The Gale
  2. Mortal Share
  3. Drawn to Black
  4. Change of Heart
  5. At the Gates of Sleep
  6. The Killjoy
  7. Last Statement
  8. Devoid of Caring
  9. In the Groves of Death

התרחיש הבא מוכר לכל מטאליסט באשר הוא: אתה הולך להופעה בשביל לראות להקה ספציפית שהיא במקרה גם ההדליין של הערב, כשאתה חושב שבזמן שאחת מלהקות החימום תופיע, יהיה לך זמן לאגור כוחות בצד, לדבר עם חבריך ולדאוג להשקות את גרונך במשקה קריר, לפני שהלהקה שאתה רוצה לראות עולה. ברוב הפעמים, זה אכן ככה ואתה לא מביע התלהבות גדולה מדי לגבי מי שמופיע ומאזין לו רק בשליש אוזן, כי לא באת לראות אותם. אבל לפעמים, וזה אחד המקרים הנחמדים יותר, אתה אמנם מאזין בשליש אוזן, אבל לשנייה קלטת איזה ריף או קטע שתפס לך את תשומת הלב.

ככה הכרתי את Insomnium מפינלנד, כשהופיעו לצד Enslaved ולאחר מכן לצד Satyricon – כשאחרי הפעם השניה, החלטתי שהלהקה דווקא מעניינת ואצתי רצתי לרכוש את אלבומם האחרון, Above The Weeping World. אמנם זאת לא להקה כל-כך מוכרת, וממש לא הייתי היחיד בקהל הלונדוני שלא הכיר אותה, אך מסתבר שהחבר'ה האלה כבר מנגנים משנת 97' ועושים דת' מטאל מלודי ראוי בהחלט, שבסיסו דומה לזה של Dark Tranquillity על-פי מיטב שמיעתי ועם זאת יש לו מידת ייחוד ניכרת שלא הופכת את הלהקה לאיזה ריפ-אוף.

האלבום נפתח באינטרו חביב של גשם ונגינת פסנתר שמתחזקת לאט לאט ואליה מצטרפים כלי הנגינה האחרים, כשהשיר נגמר ומיד אחריו מתחיל הקטע הראשון של האלבום, "Mortal Share", כבר מבינים שזה לא אלבום מקורי במאת האחוזים, אבל למרות זאת הוא משובח. אל השיר הנ"ל ארבעת הפינים החליטו גם לצלם קליפ חביב ולכלול אותו באלבום, דרך אגב. לאחר מכן מגיע "Drawn to Black" שממשיך את אותו קו מלודי ומעט פרוגרסיבי עם עבודת גיטרות נהדרת של שני חבר'ה שלכל אחד מהם קוראים Ville, שיודעים איך העסק פועל כשהם עוברים בצורה פשוטה ולעיתים מעט מתחכמת בין המקצבים שיכתיבו את השירים.

לא מעט מעברים אקוסטיים שזורים לאורכו של האלבום, כמו ששומעים בעיקר בשיר הקודם ובזה שאחריו. Niilo הסולן משתמש בשירה נמוכה יותר מאשר מרבית הלהקות בסגנון, וזה טוב, אבל גיוון הוא לא דבר מזיק בדרך-כלל. "The Killjoy" הוא אחד מהשירים פה שיכולים לאפיין היטב את האלבום הזה (ביחד עם "Mortal Share") כשהוא בעל המנון מלודי שחוזר על עצמו וריפים שהתאים האפורים ייזכרו, אך עדיין לא בכמות כזו שמידת העצבות תיעלם. הלהקה חותמת את האלבום עם שיר בשם "In The Groves of Death" והוא הרבה יותר איטי ואווירתי מהשאר, היו בו מספר רגעים מזעריים שהרגשתי שנוזלת ממנו מעט התבכיינות סטייל Opeth, אבל לא יותר מדי.

אני לא מצליח לחשוב על נקודות רעות במיוחד שיש כאן באלבום, חוץ מהעובדה שהוא לא הכי מקורי שיש ולא הכי מגוון בעולם, אבל אין רע בזה ובכדי להתפתח למשהו מקורי באמת לפעמים קודם קיים הצורך ללכת בשבילים שאחרים כבר צעדו בהם (קלישאות זולות בע"מ). Above The Weeping World הוא האלבום טוב, קליט כשצריך אבל לא נותן לזה לגרוע מהאיכות שלו – תנו לו שמיעה.