Intense – As Our Army Grows

קרוב כבר לחצי שנה שאני שומע על האלבום As Our Army Grows של להקת הפאוור מטאל Intense. לאחר שקראתי שבחים רבים עליו ממקורות בארץ ובעולם ועל דמיונו העז של סולנה Sean Hetherington לאחד והיחיד Matt Barlow, לשעבר סולן להקת Iced Earth, החלטתי כי הגיע הזמן לשמוע במה מדובר.

רק כדי לתת לכם סדר בראש, למרות שאת השם Intense בטח יצא לכם להכיר רק בשנה האחרונה, מדובר בהרכב שהוקם ב-1991 על מדשאות רחבות האופק של ממלכת בריטניה. בטח חלקכם יגלגלו את העיניים ויגידו, "אה, אז מה? עכשיו אני אתחיל להתחקות אחר מספר לא קטן של אלבומים שההרכב הזה הוציא?", אז זהו שלא!

תנו לי לחסוך מכם את הטרחה, למרות שמדובר בארנב יחסית ותיק, הוא הספיק להוציא רק ב-1997 את ה-EP הראשון שלו, Dark Season, וב-2004, תחת לייבל איטלקי לא כלכך מוכר, הוציא את אלבום הבכורה Second Site, שלא זכה לפרגון רב ונעלם מתודעת האדבנגרז איך שיצא.

שלוש שנים לאחר מכן Intense, שחתמה בלייבל ידוע בשם Napalm Records, מוציאה את אלבומה השני, As Our Army Grows. מהודרת בצמד המילים "פאוור מטאל", ומבט חטוף על העטיפה רחשי ליבי מקווים שזו לא תהיה עוד להקת פאוור מטאל סוג ד' כמו Squealer או Heavenly (לא שיש משהו לא בסדר בהן).

כך, בשמיעה ראשונית של האלבום אני יכול לומר כי לא מדובר כלל וכלל בהרכב פאוור מטאל, אלא אם כי בסגסוגת הבי מטאל הנוטה להיות פאוור מטאל אמריקאי בדומה להרכבים כגון Iced Earth ,Nevermore ואפילו דואגת להאדבאנגרז שותי התה ועוגיות למלודיות "מיידניות" עם טיפין פרוגרסיביות.

האלבום פותח עם כל כובד משקלו וזעמו בשיר בשם "Anger Of The Ancients", שיר המתבוסס בריפים כבדים אך הנוקשים במהירות פרסת הסוס הדוהר. אם אני אלך כמה פלאשבקים אחורה, אני אזכר בכמה דברים שוליים שעברו עליי באותו היום, וגם בכך כי קראתי שמדובר בהרכב הדומה בנגינתו ושירתו ל-Iced Earth ובעודי חוזר לשמיעה אקטיבית, אני מופתע לגלות כי בהחלט יש אילו צדקון בהשוואה הזו. התיפוף המהיר וסגנון השירה, וכך גם העוצמה שאיתה החל מזכירים לי הכוחניות של השיר "Burning Times" של Iced Earth, אך עד מהרה נפלתי מעולם הזן שלי, למרות מעלותיו הטובות, הוא בעל מבנה צפוי ומרוח עם פזמון שכלל לא מתבלט ושאינו משאיר חותם על לב הפלדה שלי.

זו הבעייתיות באלבום הזה, מצד אחד, מדובר באלבום הבי מטאל טוב עם מלאכת גיטרות מדהימה, מגוון ריפים וסולואים מרגשים, עבודת תופים מסחררת ודורסנית, עם מוזיקאים מנוסים, ואפילו Karl Groom מלהקת Threshold שעזר בהפקה ועשה את המיקס לאלבום – אך עדיין קשה לי להתעלם מהעובדה שהשירים באלבום הזה, כשלעצמם, פשוט נמרחים על פארש, הם ארוכים יחסית ודיי ממצים את עצמם בגלל המבנה הכללי המקובע שלהם. זהו אלבום של 60 דקות – ואותן דקות מורגשות כאילו מתחו אותן והרחיבו אותן. האלבום אולי פוצח במקצב מהיר אבל בהדרגה מעדן את עצמו למיד טמפו עד לבלדה הרגשנית "Insanity's Call".

ההערכה הגבוהה ביותר שאני מוכן לתת לחברי להקת Intense הולכת דווקא למחלקה האינסטרומנטאלית. Nick Plammer ו-Dave Pick אשר דואגים לכוחה וחוזקה של הגיטרה באלבום, עם ריפים, מלודיות וסולואים מעוררים ומהפנטים. בפעמים כאלה ואחרות הם שואבים מכוחם של Iron Maiden כמו בשירים "Our Last Hope" ו-"Fear Is Not Enough" – אני לא אהיה מאילו שיתלוננו על כך. כמו כן, תוכלו למצוא במחלקה את דוכן כלי ההקשה של Neil Ablard, שבשפה מאוד פשוטה ובלשון המעטה, נותן בראש. ניתן לחוש איך התופים לא רק ממלאים את החלל החסר שנפרם בעקבות עבודתו הבינונית של הסולן, אלא גם עושים משחקי מקצב ושולטים לפרקים על מפתחי הזמן והשוני בין האגרסיבי יותר לאותם רגעים בוא הלהט דועך.

בסופו של דבר, למרות שמדובר באלבום מטאל טוב הנוגע באספקטים רבים – אם זה האינטרו בעל סממן האפי של השיר "Our Last Hope", הטון הנגוע בפרוגרסיביות והארד רוק בשיר "You Die Today", הדהירה והזעם של "Anger Of The Ancients" או הנגיעה ללב בעלת המטען הריגשי ב-"Strange New World" – האלבום נכנס לי מאוזן אחת, ובמהלכו ובסופו משתחרר מהאוזן השנייה. יש ל-Intense עוד הרבה על מה לעבוד בכל הנוגע למבנה ועניין השירים, מציאת סולן בעל קול כריזמתי, ורק אז ניתן יהיה לומר שכוחותיהם התעצמו…