Internal Suffering – Choronzonic Force Domination

07/05/06
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Chronologic force domination
  2. Summon the gods of chaos
  3. Across the tenth aethyr
  4. Baphomet invocation
  5. Legion
  6. Dagon’s rising
  7. Dispersion & darkness
  8. Orbiting chaosphere
  9. Enter the gate of death

מלבד קפה איכותי, קרטל סמים ונבחרת כדורגל בינונית מספקת לנו קולומביה גם להקת דת' מטאל ברוטאלי שבאה לעשות את העבודה, כמה שיותר ברוטאלי, מהיר ואכזרי. בשנת 1996 צמחה משאריות להקת Suffer, להקה Internal Suffering ששמה לה למטרה לעשות את מוזיקת הדת' המהירה והברוטאלית ביותר שיצאה מקולומביה. לאחר שינויים קטנים בעיקר בעמדת השירה והתופים, הצליחה הלהקה להוציאה את אלבומה הראשון Supreme Knowledge Domain, עליו עבדה הלהקה במשך כשנתיים, וזכה לביקורות צוננות.

במהלך השנים הבאות, בגרו הנערים ואט אט החלו מממשים ביתר שאת את מטרתם הנכספת ליצור מוזיקת דת' ברוטאלי ומהיר, כאשר קולומביה הפסיקה להיות היעד והעולם כולו, ובפרט ארה"ב, הפכו ליעד המרכזי עבורם. בשנים אלו הספיקה הלהקה להוציא עוד 2 אלבומים ארוכי נגן, EP ו-DVD, כאשר מאלבום לאלבום ניתן לראות את השינויים לטובה שחלים בלהקה. גם באלבומם האחרון Choronzonic Force Domination ניתן לשמוע את התוצאות – הלהקה ללא ספק לא נופלות מרבים וטובים בתחומה, ויוצרת דת' מטאל כאותי, שלעיתים קצת קשה לשמיעה, ברוטאלי, מהיר וללא פשרות.

השירים באלבום מתאפיינים בקצב תופים מהיר, לעיתים אפילו מהיר מדי, ליווי של טכניקת גיטרות, גם בס וגם חשמלית, בלתי מתפשר חד וקולע, שלרב לא יושב נכון, על הקצב של התופים, ואולי זה גם היופי בכך – בין לבין אפשר אפילו לשמוע סולואים גוועים, לקראת הסוף של מספר שירים (ב-"Across the Tenth Aethyr" וב-"Dagon's Rising"), שמוסיפים גם הם נופך מיוחד ואווריריות למאסיביות שאופפת את האלבום כולו. כעקרון האלבום לא רע בכלל, אולם לוקה בשני חסרונות עיקריים.

אם יש משהו שאפשר להצמיד להגדרה של "כבד מדי" זה ללא ספק האלבום הזה, Internal Suffering מנסים כאן יותר מדי להכביד על אוזן המאזין בקצב מהיר ובבאסים כבדים כך שלפעמים לאוזן האנושית קשה לקלוט ולספוג את הכל. כנראה שלא סתם אורכו של האלבום הוא קצר מאוד (רק 33 דקות לאלבום ארוך נגן!), יכול להיות שגם הלהקה עצמה לא יכלה לשאת את הכובד הזה יותר… בנוסף, קולו של הסולן, Fabio Marin, מאסיבי ומטרטר מדי עד לכדי גיחוך (אחרי שמיעה של 5 דקות זה ממש נשמע כמו "גרעפסים"), אולי הם לא היו צריכים להשתמש בדיסטורשן גם עבור השירה באלבום. לסיכום, גם לחובבי הז'אנר יהיה קצת קשה לספוג את הברוטאליות והמאסיביות של האלבום, אבל עדיין יש ב-Internal Suffering משהו ייחודי, ששווה לפחות שמיעה אחת.