James Labrie – Elements Of Persuasion
- Crucify
- Alone
- Freak
- Invisible
- Lost
- Undecided
- Smashed
- Pretender
- Slightly Out of Reach
- Oblivious
- In Too Deep
- Drained
בגיל 42 כמעט, ואחרי 18 שנה של קריירה מקצוענית, נראה כי ג'יימס לברי נשמע רענן מתמיד. לברי שהחל את קריירת השירה שלו בלהקת ההארד רוק Winter Rose ,הצטרף ל- Dream Theater ומאז הקריירה שלו נסקה. בשנת 95 מיתרי הקול של לברי נפגמו עקב הרעלת קיבה קשה, ולקח לו כמה שנים עד שקולו חזר למוטב. לפני כשנה וחצי החליף לברי את המורה שלו לפיתוח קול (כן, הוא עדיין עובד על פיתוח קול כל השנים), והתוצאות היו בהתאם, לברי נשמע טוב כמו פעם, מגיע לטונים שלו בלי להתאמץ ונשמע טוב בהופעות חיות. חלק מהקאמבק בא לידי ביטוי בצורה טובה באלבומים שונים שהוא השתתף בהם ביניהם האלבום האחרון של Ayreon וגם האלבום הראשון שלFrameshift.
2 אלבומי הסולו הראשונים שלברי הוציא תחת השם Mullmuzzler לא היו שונים כל כך בסגנונם האחד מהשני, אך בעוד האלבום הראשון הצליח מאד, הרי שהאלבום השני נכשל לחלוטין.באלבום החדש לברי החליט להמשיך את הקו המטאלי של Train of Thought אך עם זאת לשלב בלדות שמבליטות את קולו המרגש והמרטיט, וגם לשלב בצורה דומיננטית אלמנטים של מוסיקה אלקטרונית – מאפיין אופייני לפרוג מטאל החדש שצומח לו בשנים האחרונות (ניאו-פרוג מטאל). לברי יכול לשיר במספר סגנונות , אך הסגנון בו הוא מתמחה ומספק את הסחורה בצורה הטובה ביותר הוא הסגנון העדין,הרגשני,המלטף.
בפעמיים הראשונות ששמעתי את האלבום ממש לא התלהבתי, אך ככל ששמעתי אותו יותר פעמים וניתחתי אותו מבחינה מוזיקלית, נהניתי מאד. לברי שלא משתתף כמעט אף פעם בכתיבת המוסיקה בדרים ת'יאטר, מדי פעם כתב ליריקות מרגשות, ובאלבום הזה שכולו פרי עבודתו, הוא מוכיח לנו לפעמים שמלחין גדול הוא בהחלט לא, אבל זמר ומבצע גדול הוא בהחלט כן. האכזבה המרכזית שלי מהאלבום היא הקלידן מאט גילורי, ציפיתי ממנו לקצת יותר וירטואוזיות וכתיבה יותר מוצלחת של תפקידי קלידים וסולואים מעניינים. הרבה חלקים מן האלבום מושפעים ללא ספק מאלבום הפאר של דרים ת'יאטר, Awake, בעיקר בשילוב הפרוגרסיבי שבין המטאליות לרוגע בליווי מלודיות כובשות.
ההפקה של האלבום בהחלט מצוינת, לברי נשמע טוב מאד, וגם הנגנים נשמעים היטב. לברי המשיך עם אותם הנגנים שליוו אותו באלבומי הקודמים: מייק מנגיני המתופף, בריאן בלר הבסיסט, מאט גילורי הקלידן, ורק בעמדת הגיטריסט חל שינוי עם הופעתו של הגיטריסט האיטלקי הצעיר, שנשמע לפעמים כמו העתק של ג'ון פטרוצ'י.
תנסו להקשיב להתחלת השיר הראשון באלבום, ותגידו לי אם הפריטה על הגיטרה לא נשמעת דומה בצורה מחשידה להתחלה שלA Change of Seasons, מה שקורה אחרי זה זה כבר מקצב מטאלי מהיר מאד, זאת לא מטאליקה, זהו לברי בכבודו ובעצמו (אני עדיין זוכר את אחד הקליפים של דרים ת'יאטר בו לברי לובש חולצה של Napalm Death,כנראה הוא עדיין זוכר להם חסד נעורים). בשיר השני,Alone מודגשים האלמנטים האלקטרוניים,תופים אלקטרוניים בחלק מהשיר, ובמיוחד סקרצ'ינג של תקליטים, מי היה מאמין?! האמת שלדעתי הסקרצ'ינג ממש מגניב, השירה של לברי בפזמון היא בדיוק מה שהוא מתמחה בו, קול גבוה ונקי שמצמרר את המאזין כמו בימיו הטובים של לברי בתחילת דרכו המוזיקלית, אחד השירים הטובים ביותר באלבום.
מי שקיווה שבזאת יסתיימו ההשפעות האלקטרוניות, יתבדה מיד בהתחלת השיר השלישי, עם השילוב של סאונדים אופיינים למוזיקת טראנס, יחד עם דיסטורשיין מלוכלך פרי עבודתו של הגיטריסט האיטלקי הצעיר מרקו ספוגלי, לברי שר בקול נמוך ובדרמטיות, וקופץ למעלה עם הטונים בפזמון. השיר החמישי, Lost, הוא בעל מלודיה יפה ומרגשת אופיינת להלחנה של לברי, ששוברת קצת את המטאליות שמאפיינת בכלליות את האלבום, להיט פוטנציאלי למצעדי הפזמונים של הרוק.
השיר Undecided, מסמל כנראה בצורה המובהקת ביותר את ההשפעה של Awake, ריפים של גיטרה שמזכירים מאד את Caught in a Web, ומיתרים לא בולטים מדי ברקע. Awake נחשב לאחד מאלבומי השיא של לברי, אלבום שאחריו החלה הדעיכה בקולו בגלל הבעיות במיתרי הקול, כנראה שלברי במתכוון או שלא במתכוון, מראה גם לחובבי Awake שעוד לא נס ליחו. שבירות הקצב לקראת סוף השיר של הגיטרה והקלידים, והיוניסון שביניהם כל כך עוצמתיים עד כדי כך שהם הופכים את השיר הזה לבולט במיוחד באלבום. לחובבי הקיטש, מחכה הבלדה המתוקה, Smashed , לברי לא מוותר על שיר פשוט מבחינה מוסיקלית, בו הוא יכול לרגש את המאזין עם קולו העמוק.
בשיר In Too Deep לברי בשני קולות לאורך הבית (אחד גבוה ואחד נמוך), ובעליות לצווחות בגובה האוורסט, מפגין לנו את הפוטנציאל הגלום בקולו, ההלחנה של השיר הזה לא ממש טובה, אך זה מאפשר לנו להתמקד בקול של לברי וליהנות ממנו כמו בימים הטובים.
מי שישמע את האלבום לא יתאכזב. המטאליסטים הקשוחים שסולדים מהפרוגרסיב יתקלו באלבום כבד ומופק היטב כמו שהם אוהבים, חובבי הפרוגרסיב בכלל וחובבי דרים ת'יאטר בפרט, ימצאו את רגעי ההנאה באלבום הזה. לברי יוצא בקרוב במסע הופעות(בפעם הראשונה בקריירה שלו) באירופה יחד עם EVERGREY שתהווה להקת החימום שלו, אני לא מפספס את זה.