Jex Thoth – Jex Thoth

Jex Thoth היא בעצם Totem, להקה מקליפורניה שכבר כתבתי על ה-EP הראשון שלה פה בעבר. חברי Totem החליטו להחליף את שם הלהקה לשמה של הסולנית הכריזמטית מאוד שלהם, ובהחלט אפשר להבין למה הם עשו את זה. ל-Jex Thoth יש קול שמשלב את הכח והנשמה של Janis Joplin עם האנרגטיות של Grace Slick (מ-Jefferson Airplane) והגישה של Black Sabbath המוקדמים – וככה גם נשמע האלבום המלא הראשון של הלהקה הזאת.

האלבום יצא בלייבל השוודי I Hate Records, שבשנים האחרונות לא מפסיק להפציץ ביציאות דום סטונר וסלאדג' משובחות, כשהפעם הוא שוב מצליח לשלוף קלף מנצח. עושה רושם שהלהקה מתעלמת בצורה טוטאלית מכל מה שהולך היום בתעשיית המוזיקה, מנגנת על כלים ומגברים וינטג'ים ונשמעת בדיוק כמו בשנות ה-70' בצורה כמעט מחשידה. אם אני צריך לנסות לתאר בקצרה את האלבום הזה מבחינה מוזיקלית הייתי מתאר אותו כאלבום דום פסיכדלי אולדסקול לגמרי, משהו בסגנון Black Sabbath פוגשים את Iron Butterfly (אחת הלהקות הכי פסיכדליות שיצאו מסוף שנות ה-60' ולהקה שהשפיעה בצורה רצינית על הרבה להקות מטאל) עם הקול של Janis Joplin.

אותו EP היה נחמד בתור סיפתח, אבל לא הפיל אותי מהכסא. אך באלבום החדש Jex Thoth מפגינים עליית מדרגה כמעט מכל הבחינות כשהסולנית עצמה לאט לאט מצליחה לתבוע לעצמה קול שיחודי לה. הלהקה זזה לכיוון הרבה יותר פרוגי וקצת פחות דומי מבעבר, הקטעים הפכו לקצת יותר מורכבים וביחד זה מה שהופך את האלבום הזה להרבה יותר מגוון מה-EP וטוב שכך. מה שכן נשאר מה-EP היא הרגשת האפיות – לאורך כל האלבום המוזיקה כאילו מרחפת מעליך, ועם זאת דחוסה ולעיתים גם מלחיצה, משהו ש-Black Sabbath ידעו לעשות טוב מאוד.

השיר שפותח את האלבום נקרא "Nothing Left To Die". הוא מתחיל איטי באלתורי גיטרה מצוינים של Silas Paine כשהקול של Jex (שהיא בעצם Jessica Thoth) פשוט משמש עוד כלי נגינה. "The Banishment" ממשיך מצוין בעזרת ההמונד שיוצר אווירה אפלה, כמעט מורבידית. הקטע הזה איטי ברמות Earth (אולי להקת ה-Drone המפורסמת ביותר) עד שבדקה הרביעית זה שובר למשהו יותר רוק נ' רולי ששומר על האווירה השחורה ומסתיים בגיטרות אקוסטיות מול ההמונדים – השילוב עובד מצוין.

"Separated At Birth" הוא דוגמה מעולה לעוצמה שהלהקה הזאת מצליחה לייצר ולכוח הבלתי נגמר בקולה של גברת Jex. כמו כן, אנו מקבלים יצירה אפית מהסוג שעשו רק בשנות ה-70' שמחולקת ל-4 חלקים ונקראת "Equinox Suite" (פרוש המילה Equinox הוא נקודת השוויון בין היום והלילה הסתווי) – שם בהחלט ראוי לדעתי. כאן הלהקה גולשת בצורה כמעט מוחלטת לפרוג – לא מהסוג הווירטואוזי אלא מהסוג המהפנט של שנות השבעים, אולי סוג של Kraut – מה שזה לא יהיה זה מעולה. ב-"When The Raven Calls" התחלתי לשאול את עצמי האם מישהו מחברי הלהקה הוא איזה צאצא של Robert Frip איש King Crimson שכן הם רכשו את אותו יכולת לאובר דרמטיות בלי להישמע פלצנים – תכונה נדירה בימינו.

ללהקה הזאת יש פוטנציאל גדול מאוד, חלקו כבר מומש באלבום הנ"ל ולכן זה יוצר אצלי ציפייה לקראת עוד הוצאות של שלה, אך זהו סה"כ האלבום המלא הראשון של Jex Thoth. הדבר היחיד הבעייתי לטעמי באלבום הוא שלעיתים חברי הלהקה נוטים להיתקע קצת יותר מדי זמן על אותו ריף – אף על פי שזה מאפיין את הסגנון. בכל זאת, כל מי שחובב Black Sabbath או חובב את הסטונר האולדסקולי במיוחד, מומלץ לבדוק את החבר'ה האלה – עבור הטעם הזה של שנות השבעים, תחת עשן כבד.