Jorn – Traveler
Jorn Lande הוא זמר ענק, ענק בקנה מידה שעומד רק קצת פחות מ David Coverdale – האליל הגדול של Jorn מיודענו.
הוא עשה אלבומים עם הרבה הרכבים שונים ומשונים, ובחלקם בלט באלבומי איכות אמיתיים (Masterplan, Beyond Twilight) ובחלק עשה אלבומים זניחים ושכיחים יותר (Millennium, Vagabond), ומאז קריירת הסולו שלו הם גם נע בין גבהים שונים.
החל משני אלבומי המופת שלו עם חברי ההרכב Pagan's Mind, והשלישי איתם שהיה פחות מוצלח, ודרך אלו שבאו אחרי וקצת איבדו את הדרך, נראה ש Jorn תמיד מצליח לכתוב שיר טוב, ותמיד שר מעולה – אבל כשהוא לא מלווה בגיטריסט מוכשר באמת הוא פשוט עושה הארד רוק סביר ולא יותר.
אז אם Out To Every Nation הוא אלבום מופת בז'אנר המלודי, הרי ש Spirit Black לדוגמא די שעמם אותי, ונראה שהפירוק מחברי Pagan's Mind לא עשה לו טוב מידי, זה שהוא אולי הזמר בעל הטקסטים הקלישאתיים ביותר בעולם לא תרם הרבה – ושירים בינונים ברובם שאמנם הוזנקו כמה רמות בזכות קולו האדיר, גם לא תרמו לתחושה שהבחור קצת מיצה את קריירת הסולו שלו.
Traveler, אלבום הסולו התשיעי שלו (העשירי אם סופרים את אלבום הביצועים ל Dio) מציג הרכב קצת שונה, בלי איזה נגן על סופר מוכשר דוגמת Jorn Viggo Lofstad הגאוני מ Pagan's Mind, אבל עם צוות של נגנים וותיקים ומוכשרים, כולל גיטריסט ליד חדש בשם Trond Holter שהוא חלק מהרכב הגלאם המודרני Wig-Wam.
Overload הפותח הוא שיר כבד ובועט – זה כבר יותר מטאלי מכל מה שהוא עשה באלבום הקודם, מובל ע"י ריף איכותי שיושב על השירה האגרסיבית של Jorn. בקיצור, בדיוק מה שרציתי לשמוע ממנו. אין כאן כבר את הייחוד והגאוניות שהנפיק Viggo Lofstad באלבומים המשותפים שלהם, והטקסט עדיין בנוי על קלישאות הארד רוק בנאליות להחריד, אבל כנראה שהצירוף של הגיטריסט הנוסף Trond Holter עשה את שלו והוסיף רעננות וכבדות להרכב הקבוע.
Cancer Demon הולך לכיוון הארד רוק יותר, ללא איזה ריף זכיר במיוחד – כשרק הקול של Jorn הוא מה שסוחב אותו למקום איכותי יותר מאלפי שירים של הרכבי הארד רוק אחרים. שיר הנושא ממשיך את הכיוון של שיר הפתיחה, כבד יותר, מהיר – עם ריף חורש ושירה כוחנית במיוחד, ככה אני אוהב לשמוע את ה Jorn שלי, זה שהוא אחד הסולנים המלודים הטובים בעולם זה ידוע מוכר – אבל כשהוא מגובה בשיר מוצלח זה ללא ספק חוויה שונה לחלוטין מסתם זמר מעולה ששאר על רקע של הארד רוק סביר ולא יותר.
הנוסחה של שיר סביר ושיר טוב ממשיכה, אם Make Your Engine Scream הוא עוד שיר הארד רוק איטי ולא ממש ממריא, הרי ש Legend Man שבא אחרי מעלה את הקצב להארד רוק קצבי ובועט, סוג של Whitesnake ספוג אלכוהול והרגשה טובה.
זה ממשיך בשאר השירים, כמה בהם בולטים שוב בהארד רוק בלוזי טוב, כמו Rev On, אבל לא ממש ממריא לשיא של שני השירים הטובים יותר שהזכרתי, וכאן לצערי זה מוביל למסקנה שעליה תהיתי בהתחלה – כנראה ש Jorn קצת מיצה את עצמו.אני מניח שאם הוא יצטרף ללהקה כל שהיא, כזו שבה יש צוות כתיבה מוכשר ואיכותי – זה יכול להשתנות, ואין ספק שהוא עדיין מסוגל להנפיק קטע חזק של ממש, זה פשוט לא קורה מספיק, ולמרות שהאלבום הזה טוב יותר ממה שהוא עשה ב 2,3 האלבומים האחרונים שלו – זה עדיין רחוק להיות קרוב לשיא שלו, שכנראה חלף.