1. Faith In The Heartland
  2. The Place In Your Heart
  3. A Better Life
  4. Every Generation
  5. Butterfly (She Flies Alone)
  6. Believe
  7. Knowing That You Love Me
  8. Out Of Harms Way
  9. Self-Defense
  10. Better Together
  11. Gone Crazy
  12. Beyond the Clouds
  13. It's Never Too Late

כל חובבי ההארד רוק לדורותיו מכירים את Journey. החבר'ה האמריקאים האלה מנגנים יחד כבר משנות השבעים, ולאחר הפסקה של כחמש שנים מאז האלבום האחרון, חוזרים אלינו בתקווה לתת בראש. האלבום נפתח עם הרבה קלידים שמשרים אווירת סבנטיז מרגיעה, והשיר הראשון, "Faith In The Heartland" מתחיל. הגיטרה מאוד דומיננטית כאן, עם כמה קטעים יפים, אבל הסולן הוא לא סטיב פארי. בסה"כ פתיחה מאוד סטנדרטית, למרות שיש הרבה עושר מוזיקלי, לא נשמע כאן שום דבר מיוחד.

השיר הבא, "The Place In Your Heart", נפתח עם גיטרות שבעימיות, אבל שוב אין כאן משהו שמתעלה מעל הסטנדרטי. הסולו מאוד נחמד, מה שנקרא בטעם של פעם, ובכללי שיר נחמד להעביר איתו את הזמן, או לנסיעות, אבל לא משהו לשמוע באופן קבוע. הליריקס קצת גלאמי, ועם כל האהבה שלי לגלאם, זה לא בדיוק יושב כאן טוב. לגיטריסט יש פיל טוב כפי שמסתבר בסולו השני, וזה בהחלט משהו שאפשר לצפות ממנו אחרי 30 שנות קרירה…

"A Better Life", נפתח, ומה שמוזר הוא שכאן לא הסולן שר, אלא המתופף. משהו אקספרימנטאלי שמופיע גם בהמשך. השיר נוטה יותר לכיוון הפופ/רוק, ולמרות שהוא שיר לא רע, קשה לי להבין מה הוא קשור לכאן. בכל האלבום הזה יש הרגשה של 'בוא ננסה כל מיני דברים', שאת רובם החבר'ה האלה ניסו בעבר. סבבה לנסות הרבה דברים, אבל זה יוצר קו לא אחיד באלבום, כאילו הם להקה מתחילה. השיר הזה הוא פוגם באלבום, למרות שכשלעצמו הוא שיר לא רע בכלל.

השיר הרביעי שוב לא קשור לכלום, ואני חושב שהגיל השפיע על הקשר של החבר'ה האלה למציאות. כאן הקלידן שר. סבבה, אז הסולן לא סוחב כמו פעם, זה סיבה לתת לכל אחד לשיר? אולי גם אני אנסה? האלבום הזה הוא בזבוז כסף, עם חומר שלא סגור על עצמו, ולא ברור לי איך להקה ותיקה יכולה לשחרר כזה אלבום בינוני ולא החלטי. השיר הבא, "Butterfly (She Flies Alone)", הוא עוד בלדה, כמו בשיר הקודם, אלא שהפעם הסולן המקורי (ששר מה עד עכשיו, רק חצי אלבום? לא שמעתם על באקינג וואקלס?) שר אותו, ובהחלט עדיין יש לו יותר איכויות ויותר ניסיון מהמתופף והקלידן שניסו כאן את מזלם בשירה.

בהחלט בלדה יפה, רומנטית במידה ולא קיטשית לשם שינוי. זהו השיר הכי טוב באלבום עד עכשיו ואפשר אפילו לראות מאיפה ארוסמית' וחבריהם לקחו חלק גדול מההשראה שלהם. כל מה שנותר זה לקוות שהלהקה תמשיך ברמה הזאת ויזרקו לפח את ארבעת השירים הראשונים. לצערי אבל השיר השישי, "Believe" שוב נותן לנו את ההרגשה שאין להם מושג מה הם רוצים מהחיים שלהם. בסה"כ זה אלבום שהם בטח לא ירצו לזכור, אבל לפי איך שהוא נשמע, הם כנראה מהתחלה לא רצו לזכור אותו, אלא עשו אותו בגלל חוזה או משהו.