1. Like Angels Weeping (The Dark)
  2. Let Them Burn
  3. Crippled And Broken
  4. To Reign Again
  5. It Turns To Rust
  6. Open Scars
  7. Temptations Nest
  8. In Words Of Desperation
  9. The Road To Devastation

Kataklysm הקנדים לא עושים מטאל-קור, לא דת' טכני, לא דת' שבדי, הם פשוט עושים דת' מטאל. האלבום הוא כבר התשיעי של ההרכב מאז הקמתו ב-91' והוא ממשיך את הקו שהתחיל באלבום Epic The Poetry Of War שהכיל סאונד מלוטש ולחנים הרבה יותר ברורים וקליטים מבאלבומים המוקדמים של הלהקה. מה ש-In The Arms עושה הוא לשלב כמה גורמים מהעבר של הלהקה תוך שהוא מביא את היכולות שלה לשיא, מה שבעיני עושה את האלבום לאלבום הטוב והבוגר ביותר שהלהקה הוציאה עד היום.

הלהקה המציאה לעצמה תיאור בשם Northern Hyperblast שכנראה נועד לתאר את המקצבים המהירים, עד כדי ה-Blast Beats שהיא עושה. חזרתו של המתופף מאקס דהאמל, שניגן לאחרונה עם ההרכב ב-The Poetry, בהחלט תורמת לשיפור ניכר בחטיבת הקצב של ההרכב מאז האלבומים האחרונים, אבל השיפור וההתקדמות מתבטאת גם בדברים אחרים. הבנייה של הריפים בלהקה היא אחת הטובות והחכמות ששמעתי לאחרונה, הם משלבים מלודיה מסוימת מבלי להשימע כמו עוד להקת דת' מטאל מלודית, הם נשמעים אמריקאים אבל בהחלט לא כמו עוד תאומי Morbid Angel.

האלבום פותח בהפצצה כבדה בדמות השיר "Like Angels Weeping (The Dark)", אחד הדברים הטובים בשירה של סולן הלהקה מאריציו לאקונו הוא יכולתו ליצור מקצבי שירה שנשארים בראש, משהו שאולי רק Decide עושים בצורה דומה, יש לו איזה יכולת ליצור גרוב בשירת הדת' שאין ליותר מידי אנשים. דוגמא טובה לעבודה יוצאת דופן בשירה היא בשיר "It Turnes To Dust", שאמנם מכיל מספר לא קטן של ריפים חכמים, אבל הוא עדיין מצליח להשמע כמעט המנוני. עוד הפתעה בשיר הזה היא השירה של סולנית להקת Kittie מורגאן לאנדר, שמבצעת בעצם דואט של גראול עם לאקונו.

עוד שיר אדיר הוא "To Reign Again", שוב, זה ממש המנון של דת' מטאל, ריפים מעולים, תיפוף קצבי, שירה בנוייה היטב. מדובר פה באלבום דת' לאוהבי הז'אנר, מי שלא רוצה יותר מידי טכני, אלא תחכום קליט, לא צרחות גבוהות בשירה אלא גראול עבה ולא טקסטים לגבי יחסים שבינו לבינה אלא טקסטים על סוף העולם והגופות שבדרך – מומלץ.