1. The Spirit of Ukko
  2. On the Winds of Death We Ride
  3. No More Sleep for Me
  4. Warrior Soul
  5. Until We Reach the Shore
  6. Across the Snows
  7. Thorns of a Black Rose
  8. And the North Star Cried

הפינים ממשיכים לספק לנו תוצרת משובחת של מטאל, לאחר ההצלחה האדירה של Children Of Bodom ו Nightwish בין השאר, מגיעים עכשיו Kiuas ומפגיזים באלבום מטאל לא אופייני ואיכותי ביותר. האלבום הוא האלבום המלא הראשון של ההרכב, שקיים מאז שנת 2000, ובראשו הגיטריסט Mikko "Ilmarinen" Salovaara, שכותב את השירים וגם שר בחלק מהשירים.

את הסגנון של הלהקה אפשר בגדול לתאר כפאוור מטאל מהיר ווירטואוזי, ותיאור די מדויק יהיה לדמיין את Children Of Bodom עם שירת פאוור מטאל נקייה ולידים שקרובים מאד בסגנון לאלו של Malmsteen, כלומר מהירים ביותר, מלודים, עם ניחוח חזק של ניאו-קלאסיקה. סאלבאארה הגיטריסט תורם גראולים לשירים שמשתלבים יפה בשירה הנקייה של הסולן Ilja Jalkanen, שגם הוא סולן ברמה מצוינת, עם קול אגרסיבי ואיכותי.

החל מהשיר הפותח ברור כי הלהקה מנגנת ברמה הגבוהה ביותר, פאוור מטאל רצחני, נגינת קלידים מהירה שמשתלבת עם העבודה הבלתי פוסקת של הליד, ועל הכול יושבת השירה הטובה של ג'לקאנן, לשירים יש תחושה של Children עם איזו גישה וויקינגית, והם לא נחים לשניה, ריף אחר ריף במהירות אדירה עד לסיומם.

החל מהשיר השני, "On Winds Of Death We Ride" שירת הגראול בולטת יותר בשילוב שלה עם הקולות הנקיים, זה לא משהו ששומעים יותר מידי, בטח לא באלבום שהוא פאוור מטאל ווירטואוזי, אבל למרות חוסר הקשר כביכול, אצלהם זה עובד. ההפקה, אגב, כמו במרבית אלבומי המטאל הפינים של השנים האחרונות – ללא רבב, סאונד חלק ותוקפני שדומה מאד לסאונד באלבומים האחרונים של Nightwish. הלהקה גם לא מפחדת לתת איזה Blast Beat מידי פעם, ואי אפשר להימנע מהתחושה שיכול היה להיות פה אלבום בלאק מטאל מלודי לכל דבר אם זה לא היה פאוור מטאל.

מעבר לכל מדובר פה באלבום פאוור מטאל שיכול להתאים גם לאלו שלא אוהבים את הז'אנר, אין בו מתקתקות או קיטש, באווירה ובטקסטים הוא דומה יותר ל-Amon Amarth ושילוב השירה הנקייה בגראולים עמוקים גם הופכים האלבום לתוקפני בהרבה. לסיכום, האלבום פשוט נשמע טוב ואני יכול להמליץ עליו בחום.