1. They Were Wed By The Sea
  2. Snow Of '85
  3. Rachel
  4. Nightdriver
  5. Because Of You, Tonight
  6. Dopoguerra
  7. La Tregua
  8. Lomo
  9. Sleepwalk In Rome

באמצע שנות ה-90 הקימו שני אחים צעירים ושאפתניים מהעיר רומא באיטליה את הלהקה Another Day שלפי טענותיהם עשתה דת' מטאל פרוגרסיבי. הלהקה הנ"ל הוציאה כמה דמואים אך התפרקה בערך בזמן המילניום האחרון, האחים: מרקו שאחראי על הגיטרות והשירה ואחיו הקטן פאולו, שהיה המתופף, החליטו שהם מקימים הרכב חדש, אשר יושפע מהדברים שאהבו מאד שהיו צעירים יותר שזה בעיקר ממוסיקת הפוסט פאנק והדארק וויב שהיו בשנות השמונים יחד עם דברים כמו U2 וסינת'פופ פלוס טעימה מהאבולוציות החדשות של להקות כגון אנטמה וקטטוניה.

הם אספו עוד מתופף וגיטריסט להשלים את ההרכב וקראו לעצמם על שם הצייר האוסטרי גוסטאב קלימט אשר בין היתר היה אחראי על זרם באומנות שנקרא Secession, כאשר 1918 היא השנה שבה הוא נפטר. אכן צורת מחשבה מאד יוצאת דופן ואוונגרדית, דבר שמצא חן בעיני מהתחלה. לאחר שהוציאה את האלבום הראשון דרך My Kingdom Music, הלהקה חתמה ב-Prophecy והוציאה ב-2005 את האלבום Dopoguerra שבתרגום קלוקל לעברית אומר "אחרי המלחמה", וכך אנחנו מגיעים לסקירה.

האלבום מתחיל באינטרו של תשדיר רדיו שהיה באיטליה בתום מלחמת העולם השנייה, ושהודיע על סיומה, מיד נכנסים לרצועה השנייה, השיר "They Were Wed By The Sea" שבו כבר מרגישים שינוי ניכר בהפקה מאשר באלבום הראשון. כבר נראה שהאלבום הזה טיפה יותר מהיר והרבה פחות חיוור וברור מאד בסאונד שלו, אך עדיין משדר את המלנכוליה בצורה מצוינת. בכלליות הסאונד פחות כבד מהאלבום הקודם, גם השירה של מרקו השתפרה מאד ועלתה לגבהים חדשים.

השיר שאחריו הוא "Snow Of 85", אשר בצורה רגשנית מתאר את הילדות של שני האחים ברומא בסופת השלגים שהתחוללה שם ב-1985, השיר בא והולך בין קטעים חרישיים לקטעים מהירים יותר וגורם לך להרגיש שאתה הולך להזיל דמעה ולגשת ממש לעדן החלון ולראות ילדים משחקים בשלג ואז להתמלא בתמימות ותקווה לשקט שאחרי הסערה… אחרי זה מגיעים לשיר "Rachel", אשר מספר בצורה מרגשת מאד על פעילת השלום שנדרסה ברפיח ע"י בולדוזר של צה"ל שעמדה והפגינה שם. השירים הבאים "Nightdriver" ו-"Because Of You Tonight" מצוינים גם הם, ואתה פתאום מרגיש כאילו שנות ה-80 חזרו ורוברט סמית לא נראה זקן ואין סימן אחד לשערות לבנות על הליפה, ממש חגיגה. לקראת סיום יש לנו 2 שירים טובים שסוגרים את האלבום בצורה שנותנת תחושה שאי אפשר היה לעשות את זה יותר טוב.

לסיום, אחת הלהקות האמוציונאליות והמלנכוליות הטובות ביותר שנמצאות כיום, חמושה בסולן כריזמטי, ריפים לא כל כך מסובכים ומלודיות קליטות מאד, חשיבה מצוינת על מקצבים. אין כוונה ליצור פה מוסיקה מורכבת שצריך בשבילה לשבת ולנסות לנתח את הריפים והמקצבים האלה בבית, אלא רק באמת להקשיב ולתת ללילה להיכנס ולשקוע יחד עם המוסיקה ולקוות שהבוקר יגיע. אפשר רק לומר שזה אחד האלבומים המעולים שיצאו ב-2005, כל מי שאוהבים את אנטמה וקטטוניה וכל האנשים שבעיקרון אוהבים מוסיקה אמוציונאלית ומלנכולית חייבים לתת לדיסק הזה שמיעה, קלימט 1918 עשו את זה ובגדול.