Lafrontera – Humenace

קשה לעשות הבי מטאל בימינו. אלא אם אתה חבר בלהקה ותיקה וידועה, שהחליטה לפתע לחזור לשורשים, גם להקליט אלבום ת'ראש זה כבר לא ממש פיקניק. לא משנה מי אתה, ומאין באת, תצטרך להתמודד עם הסטנדרטים הגבוהים שהוצבו לפניך. כך, לדוגמה, להקה בינונית ומטה, בנוסף לכל הליקויים, תיאלץ להתמודד עם המעמד המפוקפק שתזכה לו: חיקוי עלוב של להקות אגדיות, שניתן למצוא בשני הז'אנרים. אותו ביש מזל צפוי גם למי שיצליח לאסוף סביבו קבוצה מוכשרת וליצור חומר טוב עד מצויין. תהיה הסכמה כללית לגבי היכולות הטכניות של חברי להקה כזו, אבל קונזנצוס גורף לגבי חוסר המקוריות שלה.

כבר בשמיעה ראשונה של האלבום Humenace, ניתן להבחין שחברי Lafrontera, להקת הבי \ ת'ראש גרמנית בתחילת דרכה, חשבו על כל הדברים לעיל, ויותר מכך – ניסו למצוא להם פתרון. אני מנחשת שהם החליטו להיצמד לריפים עליהם הם גדלו, אבל במקום לעשות מחווה ריקנית ל"להקות של פעם", הם השליכו פנימה השפעות של מטאל עדכני. אני מניחה, שאת כל זה Lafrontera החליטו לעשות, תוך כדי מאמץ לא קטן להישאר נאמנים לעצמם, ולמנגינות האלו שפשוט צצות אצלהם בראש בטבעיות. אף על פי שהתשובה אשר מצאו חברי Lafrontera לשאלה "איך לעשות הבי ות'ראש מודרניים בלי להיתלות על גרדום המקוריות?" מעניינת, הדרך בה מבוצע אותו שילוב בין אווירת Iron Maiden מצד אחד, ל-Pantera ו-Judas Priest מצד שני, ולבסוף לדת' מטאל העכשווי, מעניינת הרבה פחות.

לדוגמה, בואו נבחן את השיר הראשון באלבום, "The Beginning". הוא נפתח בגיטרה צורמנית, אבל בתום הצלילים הראשונים, הוא הולך הופך לעיסה דביקה שמנסה להכיל בתוכה את כל המרכיבים בהם חברי Lafrontera חושבים שיש להשתמש לצורך יצירת "מטאל טוב". הגיטרות מפוזרות, התיפוף לא ברור, ואם יש איזושהי המשכיות בין הריפים, אני מתקשית לשמוע אותה. אפילו בשירה נדמה שקיים ניסיון לשלב כמה שיותר אלמנטים, והתוצר הסופי קטוע, ולעיתים אפילו מרגיז. אותה תבנית קלוקלת מאפיינת גם את שאר האלבום. אמנם קשה לומר בפה מלא ש-Lafrontera לא מוצלחים, אבל אף על פי האנרגיות המטורפות של הלהקה, אף על פי האגרסיביות שבלתי אפשרי לזייף, השירים פשוט לא עושים לי את זה. קיימים רגעים טובים – זו עובדה. אבל נדמה שאצל Lafrontera קיימים רגעים מכל הסוגים. הפנינים נקברות תחת שכבות לא נחוצות של ניסיון כמעט כפייתי לחדש משהו, שלא בהכרח דורש חידוש.

מקוריות, אה חברה? מדברים עליה לא מעט לאחרונה. מוזיקה מקורית יכולה להיות דבר נחמד להתעמק בו, לדבר עליו, ולאחר שירדת לעומקה, חוויית ההאזנה תהיה מענגת לאין שיעור. אך כשמציבים את המקוריות לפני המוזיקה עצמה, התוצאה לא תמיד נעימה. האלבום Humenace של Lafrontera לא יהיה מוגדר, בשום מצב, כאלבום גרוע, אבל אני מאמינה שיש לפניהם דרך ארוכה, ומסע חיפוש עצמי לא פשוט, עד שיצרו אלבום שיוגדר בכל מצב כאלבום מעולה. שמרו על זוג עיניים פקוחות, כי יש לי הרגשה שזו לא הפעם האחרונה שנשמע מהם.