Long Distance Calling – Avoid The Light

[הבא נכתב בלשון זכר, אך הוא מתייחס לגברים ונשים כאחד] – אתה מקבל אלבום של להקה שאתה לא מכיר. עטיפה מעניינת, אתה לא מצליח להבין ממנה כלום. זה יכול להיות בלאק מטאל, זה גם יכול להיות טראנס. סבבה. השם של הלהקה לא אומר לך שום דבר. מה זה Long Distance Calling? מה זה אומר? זה שם הלהקה? זה שם האלבום? סבבה. נזרום. אתה מתפתה לבדוק מי אלה באינטרנט. אבל משהו אומר לך לא לעשות זאת. יותר מזה: אתה מחליט לעזוב את זה בינתיים. משהו אומר לך שהדיסק הזה צריך להמתין קצת. בינתיים אתה פותח אותו, ומגלה כיתוב בעטיפה הפנימית, ציטוט של אייזיק ניוטון: "אני משאיר את מושא התהייה שלי מולי, כל הזמן, וממתין לזריחה הראשונה. היא תביא את השחר הבהיר והברור".

בינתיים עובר קצת זמן, ואתה נהייה חולה בשפעת. אתה שוכב בבית, עייף. משותק. חסר כוח רצון לזוז. מדי פעם אתה מזיע. אחרי יומיים כאלו נמאס לך, ואתה מחליט לעשות משהו. אתה שם לשמיעה את הדיסק המוזר הזה, שמחכה להזדמנות שלו. הצלילים העגומים של השיר הראשון, "חזיונות", אוחזים בקרבייך. הם לא מרפים. המלודיה מהפנטת, ואתה מוצא את עצמך נמרח אל המיטה, שוקע בסדינים, והולך לאיבוד בתוך המנגינה. היא סוחפת אותך, היא בולעת אותך, היא מושכת אותך פנימה. אתה לא יכול להתנגד. אתה שבוי בתוך הדרמה שמתחוללת באוזניים, ופולשת במהירות אל הקיבה, מערבלת את כל מה שבפנים. זה מרגיש כאגרוף שמוחץ את הצלעות, ואז זה נעצר, נותן לך לנשום מעט, לחזור לעצמך, לחשוב שאולי טעית, אולי זה לא היה כל כך טוב כמו שחשבת.

ואז זה חוזר. המערבולת הזו. הכאב הזה. העונג הזה. קשה לך להיזכר שמדובר רק במוזיקה. שמעת המון, אתה מוכן להכל. נגמר השיר הראשון. אתה בטוח שפה זה רק ילך ויהיה רע יותר. אתה חכם מדי בשביל ליפול למלכודות האלו. אז מה אם אתה חולה, אז מה אם המון זמן לא שמעת שום דבר שבאמת ריגש אותך. אתה חכם מדי בשביל זה. אבל השיר השני סוטר לך בבוז, ומעקם את ברכיך פנימה, מפיל אותך בחזרה, שובה אותך שוב, למקום בו אתה לא מרגיש כל כך מוגן פתאום. ובלי לשים לב, אתה מעוות פניך, מזיז ראשך מצד לצד, וכל גופך הולך אחריך התודעה שלך, שממזמן לא שומעת את מה שמתרחש סביב. כל מה שעולמך מכיר כרגע הוא התופים, הבס, הקלידים, הגיטרה. אתה עוצם עיניים ורואה את עצמך בחדר אחד עם הלהקה. אבל אין להם פנים, אין להם אישיות. הם נראים כמו כלים מוזיקליים ענקיים שמחייכים אליך, חיוך עקום, מריר. אתה אבוד בתוך המוזיקה.

לפני שהבנת מחדש מה קורה, נגמר הדיסק. שישה שירים. חיפוש באינטרנט. להקה גרמנית. אלבום שני. הקודם היה Satellite Bay. הזמנה מאמזון. פוסט רוק? שטויות. פעם קראו לזה קראוט-רוק. וגם זה היה בולשיט. פרוגרסיב רוק. אבל גם זה לא. זה פרוג מטאל. אבל זה בכלל אינסטרומנטאלי. אתה אוהב אינסטרומנטאלי, אבל אין לך סבלנות לזה. עוד לא שמעת משהו שבאמת ריתק אותך. אתה מחליט לשמוע שוב. ושוב. ושוב. היית חולה, זה מובן לגמרי. עוברים שבועיים. אתה מרכין ראש בכניעה מול המקלדת. צריך לשלוח ביקורת לאתר. אין ברירה, אין מנוס. לכל דבר יש פעם ראשונה. אלבום אינסטרומנטאלי, של להקה גרמנית לא מוכרת. אלבום השנה. אולי האלבום הכי טוב של השנים האחרונות. מה קרה לך. פעם היה לך עמוד שדרה. יא אפס.