Lost Society – Terror Hungry

תהרגו אותי, אין לי מושג למה Nuclear Blast החתימו דווקא את Lost Society בתור להקת ה-Thrash הצעירה והבחירה שלהם. ללהקה הזו יש ותק ותוחלת חיים של אפרסק, וכל מה שהם עושים עשו שבעתיים יותר טוב מהם לפני 30 שנה. אבל, ככה זה, Retro-Thrash הוא אופנה חולפת, ובתור הז'אנר היחיד שעדיין מנפיק מרגליות אצל קנאי הז'אנר אשר מוכרחים לקנות כל מה שיוצא שקשור לז'קטים של ג'ינס, פאצ'ים של Venom ושירים על בירה ופוגו, איכות המוסיקה מפסיקה להיות העניין.

אני מאד אוהב Thrash Metal, אבל אני שונא טיפשות במוסיקה שלי. למזלי, Lost Society רק מנסים לשחק אותה מטומטמים, להדבק לנוסחאות עקומות שאמורות להוציא אותם כצל חיוור ומיותר, כלהקה גנרית שכל משמעותה היא להיות להקת החימום של מישהו יותר טוב ממנה, יותר ותיק ממנה, או יותר חשוב ממנה – אבל הם לא מצליחים. כנראה בגלל שמישהו שם באמת יודע לכתוב ריפים, או סולואים, או משהו. חד משמעית, משהו פה עובד, ועובד הרבה יותר מלהקות Retro-Thrash ותיקות מהם – כמו למשל Warbringer או Havok האחרונים, ששניהם היו תוצרים עייפים וחלשים.

אני לא מאמין שעדיין אפשר לשאוב אלבומי Thrash Metal מהבאר היבשה הזו, ועדיין לנסות לשכנע אותי שיש בז'אנר הזה עוד משהו קסום שלא שמעתי. ההיסטוריה מלמדת אותנו ששום להקת Retro לא באמת צלחה שום דבר, וגם אם נשים להקה כמו Municipal Waste בתור דוגמה, נבין שגם הם מחפשים לריב עם הרכבי צד כמו Iron Raegen כאשר הם מתחילים להמאיס את עצמם אחד על השני, וכל להקה שדנה את עצמה לז'אנר בן מיליון – סופה להגיע לאותו בית הקברות של אותן להקות בנות מיליון, רק בלי כל ההצלחה שלהם היא הגיעה בדרך.

ואז מדי פעם – יש להקה שפשוט פורחת יש מאין אל תוך מרכז המדיה, ולעתים קרובות עושה את זה טוב. כן, זה פלסטיק אחושרמוטה, והשירה מרגיזה, והסולואים יוצאים החוצה במיקס כאילו מדובר בלפחות Yngwie Malmsteen בכבודו ובעצמו – וכל זה עדיין, בסופו של דבר, בגדר ה"לא-רע".

צריך להבהיר, אין פה יצירת מופת. אין פה גם אלבום "ממש ממש טוב" או כזה שיגרום לכם לחזור ולשמוע יותר משיר אחד או שניים בעוד שנה יותר מאשר אנקדוטה מהאלבום ההוא של הלהקה ההיא מפינלנד שעשתה Retro-Thrash ואז חתמה ב-NB כנראה כעניין של ניסוי וטעייה של הלייבל מאשר הצלחת הז'אנר המסחררת באירופה.

אבל השירים עצמם לא רעים. יש אינטרו מטופש בתור התחלה, אבל Game Over נותן בראש, מהר חזק וטוב. כמו כל שיר של להקת Retro-Thrash, ההרכב דוחף בין בתים, פזמונים, שירת "אחלה-גבר" שחוזרת על שם השיר, וסולו קרוע ומבותר על כל החלק הסופר-מהיר. Attaxis ממשיך באותו כיוון, רק עם תוכן של קרבות חלל עתידיים וצ'יזיים בהתאם. בגדול – רק ב-Leather pleasure – השיר המהיר והטוב ביותר באלבום, אפשר ממש לשמוע את הלהקה זורחת, וגם זה בזכות העובדה שזמר / גיטריסט הלהקה Samy Elbana החליט לצווח מעט יותר גבוה מהטון השחוק והמרגיז הרגיל שלו. ליקים מוצלחים מובילים את השיר הזה, שהוא מהיר כמו שיר איטי של Sadus אבל דינאמי ובועט לכל אורך הדרך – ולכן עדיין משמר את הקסם שלו.

למעשה – דווקא בחלקים היותר איטיים מצליחה Lost Society לבלות החוצה כנגד כל סוגת ה-Thrash החדשה. בשיר הנושא ישנו ריף מרכזי שנטחן עד דק, ויכול להרגיז ולשעמם, אבל בתכלס, זה הריף היחיד בכל האלבום – ובשלב זה בכלל הקריירה של הלהקה, שיכול לעמוד לצד הריפים הגדולים של Testament או Exodus בלי לבייש את הפירמה. אבל צריך לזכור – מדובר בריף אחד. הוא אמנם מוביל את כל השיר עצמו, שעליו בתכלס אני יכול להתייחס בסלחנות לשאר האלבום, אבל ריף אחד לא מציל קריירה. בטח לא ריף שהוא מיד-טמפו בז'אנר שחלק עיקרי מכל המשמעות שלו זה לנגן עוד יותר מהר.

משם האלבום עולה ויורד, בין שירים יותר מהירים כמו Brewtual Awakening עם משחק המילים הכי פחות מצחיק על הפלנטה, FFE הלא יותר מבסדר, Tyrant Takeover המוצלח למדי, או Mosh It Up שהוא, כמה מקורי, שיר הלל לפוגו.

כמה שנמאס לי מלהקות Retro-Thrash שכל מה שהן מציעות לשולחן זה שירים על בירה, פיצה, זומבים ושואה גרעינית. כמה אני שמח שלהקות כמו Vektor או Hexen התרחקו כמה שהם יכולים מהאספקטים אלה של הז'אנר, וכמה אני מבסוט ש-Evile או Gama Bomb הצליחו להוציא את האלבום הכי טובים שלהם בז'אנר הזה ואז זנחו אותו לעייפה, כדי להתעסק במונחים מצחיקים או מעניינים יותר מהפירמה הפשוטה והשחוקה שהיא פאדיחת האייטיז המקסימה של פעם. אבל יש גבול לכמה אפשר לטחון עד את אותה פאדיחה שהיא עשור שלם, שז'אנר ה-Thrash Metal פעם היה עלה התאנה שלו, וכעת הוא הופך לחלק גדול מאותה בושה מביכה ומטופשת. לפחות ללהקות כמו Viol-Lence או Whiplash היה הרואין כדי לתרץ את השטויות האלה שהם התעסקו בהם כל הזמן. אני בספק אם Lost Society אי פעם יעזו להתעסק במה שבאמת עשה את ה-Thrash למה שהוא, ואם כן, תדאגו לתת לילדים האלה גם פליק ממני, כי הם באמת אבל באמת נמצאים מבחינתי על הגבול שימאיס עלי את הז'אנר הזה לנצח. בינתיים נפרגן להם, אבל זו פעם אחרונה !