Machine Head – Through The Ashes Of Empires

אם יש להקה שאני אישית מרשה לה להשתלט על העולם, זו משין-הד. הייתי סקפטי בנוגע להכרזה הזו לפני כן, אבל עכשיו הם מוזמנים להתדפק במשרדי, ואני אישית מדפיס להם אישור חתום על ידי יותם דפאיילר אבני שהם מוזמנים לבוא ולומר "העולם שלנו, והאו"ם מוזמן לנשק את ישבנינו השעיר"… לפחות עד אשר טסטאמנט יחזרו מסיבוב ההופעות להקליט אלבום.

אלבומם החדש של משין-הד, אשר נקרא Through the ashes of empires הוא יריית הפתיחה של משין-הד בכיבושם הסופי של מה שנותר מפסגת המיינסטרים במטאל העולמי שעוד שווה האזנה. לפני שעגבניות יטוסו אווירודינמית או לאו לעברי, אצא ואכריז שגם אני הייתי מתוסכל מעט מ- The burning red אשר יצא ב! -1999 וכמובן מהפיסה המלוקקת אשר נקראת Supercharger, אבל אחרי ששמעתי את ההופעה החיה המשכנעת והאנרגטית מסוף השנה, Hellalive הבנתי שיש עוד למה לצפות, כי מה לעשות, זוג האלבומים הראשונים של משין-הד הם ללא ספק אבן דרך בז'אנר הנקרא ניו-סקול ת'ראש מטאל, אם לא הניו מטאל בכלל.

אבל מה שמצפה למאזינים באלבום הזה, הו-… אנחנו חזרנו על המפה – יכול "רוב פלין" סולן הלהקה להגיד לחבריו ולהוריד כוסית נוספת של וויסקי ישן ומחוזק. קשה לי להגדיר את התחושה שעברה בי עם תחושת ההאזנה שלי לשיר הראשון מהאלבום, Imperium, וכשמו כן הוא – אימפריה עולה ומנגחת כל מה שבדרך. לא ילדים, לא מדובר בחיקוי של הדבר האמיתי. מדובר בשובו של הדבר האמיתי. משין-הד חזרו – והם רעננים מתמיד. בהפקת העל של קולין ריצ'ארדסון אשר עזר להם לשחרר את המפלצת הראשונית שלהם Burn my eyes שלדעתי נחשב לאחד מאלבומי חובה בכל ביתו של חובב הבי מטאל על כל סגנונותיו (עובדה, אפילו Bartholomeus night יסכימו איתי בנוגע לזה, הם עשו גרסת כיסוי בלתי נשכחת לשיר השירים של משין-הד, הפותח את הקריירה שלהם בקול תרועה, Davidian ).

כאמור האלבום נפתח בשיר Imperium, שיר זורע הרס לדעתי. אט-אט מזדחלת לה פריטת גיטרה נקייה במשך כדקה ואז הפצצה, אשר מזכירה נשכחות, אך פה עדיין אין הדבר פוגע במלוא עוצמתו, לפחות לא עד אשר רוברט פלין היקר, סולן וגיטריסט הלהקה, צועק מלוא גרונו הניכר

Hear me now !

וארמדת הריפים הבהמית הנקראת משין-הד מפציצה ללא רחם בריפים כאילו נשלפו היישר מ1994 מאלבום הבכורה שלהם, ואולי מעט מאלבומו העוקב הטוב לא פחות, The more things change מ-1997.

החלק היפה שבשיר שבאותה עוצמה שהוא פוגע לך, ואתה תופס עם ההתקדמות אל תוך השיר את האמת הכואבת, זהו ה-שיר ב-ה' הידיעה של משין-הד, היורש של Davidian – והריפים בו נעשים יותר ויותר טובים עם התקדמות השיר, כמה שקשה להאמין – כך שאפילו לקראת הדקה ה-4:30 לערך מתפרץ ריף שהולם הרבה יותר את Vio-lence להקת הת'ראש מטאל מסן פרנסיסקו הקודמת של משין-הד (בתחילה היה זה רק רוב פלין, אבל כיום גם הבסיסט אדם דאס והגיטריסט המרהיב פיל דמל חוזרים אלינו מהרכב האם אשר ניגן ת'ראש מטאל פשוט וטוב, ריף רודף ריף, עוצמה רודפת עוצמה) ויחד עם המתופף דייב מקליין (Sacred Reich… שבתכלס בתרגום כללי בשבילי זה אוראל רייך) הם מביאים את מה שמשין-הד לא הביאו כבר קרוב ל-7 שנים. אותה הנוסחה הגאונית של ריף-רודף-ריף, עוצמה-רודפת-עוצמה, סוף סוף הכתה בפטישה(אשר שוקל 10 טון כפי שהשיר המפורסם של משין-הד טוען) במצחו החתיכי של רוב יקירינו והכריחה אותו לחזור, ביחוד כיום, כאשר הניו-מטאל המוכר לנו נוסק מטה עם הספינה, והקפיטנים הגאים שלו, Limp Bizkit, Korn, Linkin park לא מוצאים את ההצלחה המובטחת באלבומם החדש לעומת ענקי העבר אשר חזרו להפציץ ברטרו שלהם כאיירון מיידן או לפחות לנסות וסתם לקחת כמה ג'ובות כמו מטאליקה וספולטורה.

ואמנם השיר הפותח משאיר את המאזין מזועזע לכמות השירים הבאה עלינו לטובה, הפנינים הבאות כמו Bite the bullet או Left Unfinished מזכירים לנו שמשין-הד למדו מה טוב, מה רע, ומה עובד במטאל העכשווי. אנחנו מוצאים פה שילובים של ריפים כאילו נלקחו מאלבומם האחרון של The haunted, או שירה שתזכיר לנו קצת את עבודת הלחן הווקאלי בלהקות כמו Poison the well ו- Killswitch engage אשר משלבות שירה נוקשה, ואף גראולים בפזמונים קליטים וזורמים, וכל זה על גבי ריפים וריפים אשר נהיים כבדים משיר לשיר.

הבעיה העיקרית של משין-הד באלבום זה הוא תרשים הזרימה של כיבוש המאזין. משין-הד (נו, בתכלס, רוב פלין ועושי-דברו) הבינו שאם הם יתחילו לאט-לאט ויפציצו בעוצמה בהמשך השיר, הדבר יעשה אימפקט יותר גדול, ולא יוכלו להביא משפטים כמו "זה מתחיל טוב אבל מתדרדר" אלא רק להפך – כל זה טוב ויפה, אבל הפתיחות המתישות של השירים (אחת מהן, Left Unfinished, היא דומיה חרישית של רחשי צעצועים של תינוקות במשך 40 שניות שזורמות ממש לאט, בהתחשב שהשיר אינו ארוך כמו Imperium שאורכו מגיע כמעט ל -7:00 דקות אפיות ומדהימות, אלא קצר יותר ונוח באורך של 4:40) כמו כן בשיר All fall down ישנה פתיחה אקוסטית. הם ממש לקחו את הקטע של פתיחות שמתגברות, קשה לליבם. במגמה שכזו אם נביט לאחור ראינו גם הרבה באלבום הבכורה עם שירים כמו None but my own, Block, Old, Nation on fire, I’m your god now וכו' וכו'.

אם אנשים לא הבינו עד כה, כן אני משווה את האלבום החדש של משין-הד, Through the ashes of empires ליצירות המופת המוקדמות Burn my eyes ו- The more things change. האלבום הזה הוא הרוויה לצמאי הגרוב של השנה. האלבום הזה הוא פנינה לדורות משמיעה ראשונה, והוא התשובה לכל מענותינו אנשי המסיבות אשר נמאס להם לשמוע שוב ושוב ושוב את אותם שירי ספולטורה ופנתרה וקיוו ופיללו בליבם שיום יבוא ואחת מהטיטאנים של תחילת שנות ה-90 ישחררו יצירת מופת חדשה.אם Imperium לא כובש את המועדונים, הדי-ג'יי לא יודע אילו מכות הוא יקבל.

שירים מומלצים : Imperium, Bite the bullet, Left unfinished, Vim, All fall down, Descend to the shades of the night