Madball - Legacy - Metalist Magazine

Madball היא ללא ספק אחת הלהקות היותר עסוקות בתעשייה. פעילה ויוצרת משנת 1988, מדבול הספיקה להוציא 7 דיסקים, EP ואלבום אוסף. כאחת הלהקות היותר בולטות בתחום ההארדקור-ראפ מטאל מדבול יצרה לעצמה שם של סוס עבודה. הלהקה מקפידה על שמירת קשר הדוק עם קהל המעריצים דרך האתר הרישמי שלה ואפילו ביקור אורחים בפורומים באתרים אחרים. הם הופיעו בכמעט כל מקום אפשרי על הגלובוס (חוץ מישראל כמובן) ומילאו אצטדיונים ברמות שלא נראו מאז מטאליקה.

למרות הפופולריות הענקית שלהם, הלהקה לא הצליחה (או לא רצתה) להשתחל למיינסטרים ונשארה הלהקה האהובה ביותר על האנדרגראונד, רק אוהבי הז'אנר מכירים אותה. ולמרות המכירות היפות של הדיסקים, הכרטיסים להופעות והמוצרים הנילווים, עברה הלהקה מלייבל ללייבל במשך השנים עד שמצאה את הבית החם (ואולי האחרון) בחברת התקליטים "רודראנר". אולי הפעם תצליח הלהקה להשתלב בחברה שהלך הרוח שלה תומך בלהקות ה-"קור" למינהן.

עם מסע יחסי ציבור ראוותני יצא לשוק האלבום האחרון לבנתיים של הלהקה תחת השם "Legacy" ("מורשת" בעברית צחה), ממש כמה חודשים לפני האוסף האגדי, החליטו חברי הלהקה לתת לקהל החדש של המטאלקור טעימה מקצת אולדסקול-הארדקור. 4 הניורקרים סירבו להתפשר על הסאונד האלים-משהו שלהם והחליטו להמשיך באותו קו יצירתי גם אם זה אומר שיהיה קשה יותר לשווק אותם. "אנחנו לא ניתן לסצינת ההארדקור להיעלם מפני השטח לטובת כמה ילדים שמצאו דרך להכניס מטאל למיינסטרים" הכריז סולן הלהקה פרדי קירקיין. וזה בדיוק מה שתקבלו באלבום הזה, הארדקור לא מתפשר.

אוהבי הלהקה יוכלו לחגוג על 16 שירים שהאורך הממוצע שלהם הוא 2 וחצי דקות. למרות שאתם בטח שואלים את עצמכם כמה מסר כבר אפשר להעביר בזמן כל-כך קצר של שירים, תתפלאו לגלות שהיעילות של שיר קצר מקבילה לחטיפת אגרוף בפנים: מהיר, מפתיע וכואב במיוחד. ככה שהמסר נדבק בך גם הרבה אחרי שהשיר נגמר. האלבום בגדול מרכז את חוויות הלהקה מסיבובי ההופעות שלהם במשך השנים, מדבר על תעשיית המוזיקה ועל הפוליטיקה המעורבת בתוכה, על אי צדק חברתי ועל החינוך הלקוי של הנוער של היום. הרבה מאוד מסרים באלבום אחד ואולי בגלל זה אותי הוא לא כל כך תפס. ריבוי הנושאים קצת גרם לי ללכת לאיבוד.

באופן כללי הדיסק עצמו לא להיט, ומבחינתי אם כבר אולדסקול הארדקור אז עדיף ביוהזרד ואם כבר לחדש אז עדיף את Hatebreed. אני מתארת לעצמי שמעריצי הלהקה הותיקים לא יתאכזבו מהדיסק, אבל לא הייתי ממליצה עליו לאנשים שמעולם לא שמעו אותם. לא קל להתחבר למוזיקה שלהם.