1. My Name Is Silence
  2. Evasions
  3. Plague On This Land
  4. Dystopia
  5. M For Malice
  6. Flood To Come, The
  7. Changeling
  8. Cold Stone
  9. Hypnos
  10. Sedition
  11. Desiderata
  12. Hangman

עם בוא הקיץ מארגנות חברות התיירות דילים לנופש שכוללים טיסה, מלון ואטרקציות נוספות, "הכל כלול בפנים" נאמר לנו בפרסומת. Madder Mortem אימצו לעצמם את הגישה הזו ויצרו אלבום מיוחד שיש בו הכל מהכל, מעברים בין מטאל ארופאי אפל, לנו-מטאל, לפאנק-רוק, רוק בריטי וכמעט כל מה שנכלל בהגדרה של רוק. כל שיר נשמע אחרת ובכל זאת התוצאה היא אלבום שלם ואחיד. הקסם פועל כבר מתחילת הדיסק ומתגבר בשיר השני, "Evasions" שמתחיל כמו שיר של Disturbed והופך איכשהו למשהו מאוד Muse בבתים, עם גיטרות ארפג'יו בקלין.

השירה המלטפת של Agnete M. Kirkevaag הזמרת הולכת ומתגברת עד ל-C-Part בו הכל נפתח והדיסטורשנים נותנים בראש. הריפים אולי נו-מטאל אבל השירה נשארת מטאל ארופאי, סטייל Tristania. שיר נוסף שתופס מיד הוא "M For Malice", החל מריף הפתיחה דרך המלודיה המצויינת בבתים. סאונד הגיטרות שמן במיוחד והבאס תופים יושבים כמו מכונה. הניגוד שנוצר בשירה העדינה של הזמרת מול הדיסטורשנים פשוט מדהים. לקראת סוף השיר מגיעות שבירות שלא היו מביישות גם את הטובות בלהקות החפירות.

לפני שמספיקים להתאושש, מגיע השיר השישי, "The Flood To Come", שלוקח את האלבום למעלה בריף עצבני אבל גרובי לחלוטין. למרות שיש איזהשו קו בו הבתים יחסית שקטים בעוד הפזמונים נותנים בראש, זה עובד טוב ומצליח לא להשמע ממוחזר. קצת לפני הבית השני יש סולו קצר ויפה של גיטרה Overdrive. הכל מתוזמן ובמנה השירים מאוד מוקפד. ההרמוניה בקולות מצויינת, למרות שאני לא מחובבי הזמורות הנורווגיות לסוגיהן. אחד הדברים הטובים בדיסק הזה הוא ש-Madder Mortem מצליחים להימלט המוצא האירופאי שלהם ולהשמע רוב הזמן כמו להקה אמריקאית לכל דבר, לפחות מבחינת הריפים.

"Cold Stone" הוא בלדה שקטה מאוד, בו הבאס נמגן את פירוקי האקורדים, מה שיוצר אווירה אפלה במיוחד. הגיטריסט מלווה ביציאות סולואים קטנות שמשלימות את ההרמוניה של הזמרת, למרות שגם היא, רכה במיוחד בשירה שלה. זה היה יכול להיות בכיף שיר של Sigur Ros אבל כשנכנסים הלופים האלקטרונים והדיסטורשן נבנה זה נשמע קצת כמו Tool. הקולות יוצרים אווירה של מקהלה כנסייתית, בקיצור, מטורף!

אם דאגתם שאולי Madder Mortem הפכו ללהקת בלדות אין מה לדאוג כי השיר התשיעי, מחזיר עטרה ליושנה, בנגינת Muse – איזה יופי של גרוב ומשחק בין הבאס-תופים לגיטרה, מעולה. הריף מלווה גם את הבתים ולמרות שזה קצת לוקח את הפוקוס מהזמרת זה עובד מדהים. ההפקה של Desiderata, מצויינת לכל אורכו של האלבום והשירים אחידים באיכותם. אם אתם מחובבי הזמרות ולהקות כמו Lacuna Coil או Evanescence, או סתם בקטע של ריפים טובים וגרובים שיזיזו אתכם, אתם ממש תאהבו את הדיסק הזה.