1. Cult
  2. By The Numbers
  3. Raw
  4. BH
  5. Open Your Minds
  6. Psychos
  7. The Prophecy
  8. Deep Cobble
  9. Anger
  10. The Time Has Come

Mahavatar הוקמה בניו יורק, ארה"ב, על ידי הסולנית ליזה חסן, וכן – אם השם נשמע לכם קצת קרוב הביתה אז זה נכון מאוד, ליזה מגיעה מארצנו שטופת השמש והמלחמות הבלתי פוסקות. המוזיקה של הלהקה מושפעת מאוד מהמלודיות הערביות וההודיות שהיא הביאה איתה להרכב, ובכלל ממוזיקה שבטית ממקומות שונים בשילוב עם מטאל נותן בראש וריפים מעולים.

ליזה הגיעה לניו יורק בתור מתופפת ואחרי תקופה של ג'אמים בסטודיו בניו יורק היא התחילה לבחון מוזיקאים שיעבדו איתה על החומר שלה – דבר הוביל לדבר והיא הפכה לסולנית. לאחר מכן ליזה מצאה את הבסיסטית סימון מריה רפאקז ואת המתופף T Bone Motta, כאשר את הגיטריסטית קרלה וויליאמס שמגיעה מג'מייקה הכיר לליזה ידידה ניק אנש מלהקת האינדסטריאל KMFDM. לבסוף הצטרף הגיטריסט הישראלי שחר מינץ.

הטקסטים של הלהקה עוסקים בנושאים כמו חופש הביטוי, חופש הבחירה, אנטי גזענות והסכנה שבדת. המסרים של הלהקה חיוביים מאוד, למרות שממבט בעטיפה אפשר לחשוב שהיא כועסת וזועמת. כמו כן, אי אפשר שלא לשים לב למסרים המאוד רוחניים שבטקסטים ולכיוונים חיוביים שאליה הלהקה חותרת. היא לא מחפשת להיראות אפלה וקשוחה אלא להפיץ מסרים חיוביים וטובים ובאותו זמן לספק מוזיקה אנרגטית, מגוונת ואגרסיבית – והיא עושה זאת בהצלחה יתרה.

Mahavatar כבר הספיקה להופיע בוודסטוק האירופאי – במיקום שנמצא על גבול פולין וגרמניה – וקיבלה תגובות חיוביות רבות. ב-2007 יצא האלבום From The Sun, The Rain, The Wind, The Soil בלייבל Escape Music. אפשר למצוא בו השפעות רבות, החל מפרוגרסיב אבל עד ניו מטאל לגות' לדת' מטאל ואפילו לאינדסטריאל – וכל זה חוץ מההשפעות השבטיות הערביות וההודיות שהזכרתי.

את האלבום פותח השיר "Cult" בריף אגרסיבי ואיכותי שמזכיר את Orphaned Land. משם ליזה תופסת פיקוד כאחת הסולניות היותר אגרסיביות שניתן להעלות על הדעת, כאשר במהלך הדרך מקבלים סולו מצוין א לה ג'רי קנטרל של ווילאמס. השיר שמגיע לאחר מכן נקרא "By The Numbers" והוא מדבר על השואה באופן כללי. השיר נפתח בליין בס גרובי עצבני ושוב מרשים עם השירה העצבנית והמצוינת של ליזה שמנווטת בין שירה גרונית לנקייה בקלות רבה.

אז מגיע "Raw", אחד השירים היותר טובים באלבום לדעתי – שילוב כמעט מושלם בין אגרסיביות טהורה למלודיה נקייה כשבאמצע השיר נכנסים סוג של סקרצ'ים. זה עובד מעולה ובמיוחד בסוף השיר, כאשר ליזה שרה מלודיה בסגנון שמזכיר את מה שמריאן פייתפול עשתה ב-"The Memory Remains" של Metallica רק יותר מוצלח.

"BH" מזכיר לי את "Vol.3" של Slipknot, עם גרוב חותך וצרחות של גיטרה. "Psychos" נפתח בריף דת' מטאל קלאסי וצרחת-על של ליזה, אשר לאחריה הוא הופך לשיר ניו מטאל מעולה עם מוטיבים ערביים. "The Prophecy" הוא זעקה נגד כל מלחמות הדת למיניהן, הוא מתחיל כשיר דום והופך למשהו כאוטי ושובר עצמות שאני אפילו לא מצליח לתחום לשום ז'אנר. "Anger" נפתח בליין בס שמזכיר את Primus וליין גיטרה שנשמע כמו מלודייה אירית עממית על דיסטורשן – בזה משולבת העוצמתיות של השירה של ליזה שבנוסף גם יושבת בול על התופים.

השיר שסוגר את האלבום ולטעמי גם המוצלח ביותר הוא "The Time Has Come", בו שואלת ליזה האם אנחנו צריכים לחכות להתקפה מהחלל בשביל להבין שכולנו שווים, כולנו באנו מאותו מקום וצריך לחיות בשלום אחד עם השני. באמצע השיר מקבלים C-Part מעולה, סולו בס שמושפע ממוזיקה הודית ואחת הכניסות הכי מגניבות ששמעתי. האלבום הזה הופק על ידי הלהקה והוא נשמע מעולה, מספיק כדי שלא יצא לי מהמערכת מהרגע שקיבלתי אותו. אני ממליץ בחום לכולם לתת לו הקשבה ואני מבטיח שלא תתאכזבו. לא לבעלי טעם מצומצם ושמרני, אבל לאחרים הוא מגוון ברמות שכל אחד יוכל למצוא בו משהו טוב.