1. What We Have Become
  2. Beneath A Burning Sky
  3. Stand As One And Fight For Glory
  4. Remains Of The Day
  5. Chapel Perilous
  6. The Morning Aftermath
  7. Poisoned Hearts
  8. Withered And Torn
  9. Resurrecting Hope
  10. For Blasphemy We Bleed
  11. The Reaper Waits
  12. The Black Death

אני אתחיל את הביקורת עם משהו חיובי, לאלבום הזה יש אינטרו קלטי יפה מאד, קלידים רגועים עם כינור אירי מלא אווירה, זאת בהחלט פתיחה חיובית לכל אלבום, בהחלט לכזה של להקה בריטית. הבעיות מתחילות כשהשיר הראשון נכנס והכיוון משתנה, המטאלקור העצבני מכה בפעם החמש מאות, והוא לא מחדש לנו שום דבר. אה, עוד משהו חיובי על הלהקה, יש להם אחלה מתופף, עבודה דינאמית מלווה בדאבל בס רצחני, אבל בסופו של דבר, יהיה צריך הרבה יותר ממנו כדי להציל את הלהקה, ואפרט את הסיבות.

הראשונה היא הסאונד, אני מצטער, אבל מלהקה שחתומה בחברה כמו Nuclear Blast, אולי חברת תקליטי המטאל הגדולה בעולם היום, הייתי מצפה שתשקיע קצת יותר בסאונד, הוא בסדר, אבל עם הצבא של הלהקות המופקות לעילא שמגיעות מארה"ב (Killswitch וכו') זה גורם לחבר'ה הבריטים להשמע חיוורים. בעיה שתיים, אין בהם שום יחוד, זה שילוב של קור עם יסודות של ת'ראש, מהיר וברוטאלי ואז עובר לשירת אימו, בלי ריפים שנשארים בראש, בלי פזמונים חזקים, זה פשוט עובר ליד האוזן.

החוצפה של הלהקה מגיעה לשיאים חדשים עם השיר הרביעי "Remains Of The Day", כל היסודות המוכרים נמצאים כאן, שירה נקייה, איזה ריף מלודי חביב, שילוב של תזמורת ואפילו זמרות רקע, אבל הכול ביחד לא עובד, זה נשמע כמו ליקוק גדול למאזין, נסיון להישמע יותר אמריקאי מאמריקאי, וזה פשוט לא עובד. לצורך ההשוואה, Bullet For My Valentine פועלים בכיוון דומה, גם מנגנים מצוין, וגם הם לא עושים משהו יותר מידי טוב לדעתי, אבל אפילו הם יוצרים ריפים שלפחות נשארים בראש יותר מדקה.

אתן עוד נקודה חיובית לגיטריסטים בשל עבודת הליד שלהם, אבל זה פשוט אובד בתוך ים של בינוניות שהלהקה לא מצליחה לצאת ממנו. שיר כמו "Chapel Perilous" מפצה על הקיטש שקדם לו ב-"Remains…" ועושה עבודה ברוטאלית במיוחד, אבל למען האמת, הצרחות של הסולן פשוט טיפסו לי על העצבים והשיר רק משעמם. וזה ממשיך, "Withered And Torn" מתחיל כמו דת' שבדי עם תיפוף רצחני, ואז עובר שוב למתכונת מטאלקור צפויה, שבירות, צרחות, על כל זה יושב הסאונד הבינוני שנשמע במיוחד רע כשהתיפוף מאיץ, ואז פזמון אימו שנשמע כמו ילד שצועק על אמא שלו… אני פשוט לא מבין אך הדבר הזה הגיע לכדי אלבום, זה היה טוב לדמו, אבל זה בערך הכול.

אני מבין את חברת התקליטים באיזושהי צורה, היא רוצה לקפוץ על ערימת ההצלחה של להקות המטאלקור בעולם, ורוב הלהקות שלה הן אירופאיות שעושות מטאל מסורתי יותר. אמנם הייתה הצלחה עם כמה מהן, כמו All Shall Perish המעולים או Bleed The Sky, אבל Mendeed היא פשוט בזבוז של השקעה כרגע.