Mercenary – Architect Of Lies

סצנת המטאל הדנית לאט לאט תופסת לה מקום של כבוד לצד זו השבדית והפינית. היא אמנם הייתה קיימת עוד משנות ה-80' עם כמה להקות חזקות כמו Artillery ,Invocator, Royal Hunt וכמובן שהרבה לפניהן להקת ההארד-רוק \ מטאל האגדית Pretty Maids. אבל נראה שמהלך זמן לא קצר היא השתרכה מאחור בעוד אלו שציינתי, וגם זו הנורבגית – עוברת אותה ותופסות מקום של כבוד בתודעה הגלובלית. בשנים האחרונות מספר להקות, בעיקר כאלו שנוטות לכיוונים מלודים יחסים, פורצות החוצה, הרכבים כמו Anubis Gate, Manticora, Beyond Twilight וכמובן – Mercenary.

Mercenary התחילה דרכה כלהקת דת' מטאל מלודי מופקת היטב עוד ב-1991, הבסיסט Henrik "Kral" Andresen היה גם הסולן שאחרי על הגראולים ואלבום הבכורה First Breath מ-1998 היה יציאה לא רעה בתחומו. מאז ההלהקה התקדמה, התחילה לשלב שירה מלודית עם זו הברוטלית יותר וב-2004 הביאה את מה שמוגדר לרוב בתור אלבום הפריצה שלה, 11 Dreams, שהיה גם הראשון שיצא בחברת המטאל המכובדת Century Media.

תפקידו של הסולן המלודי Mikkel Sandager החל לגדול, ובאלבום שאחרי, The Hours That Remain, הוא כבר הפך להיות הסולן המרכזי כש-Kral מצא עצמו מחוץ ללהקה והמוזיקה שלה הפכה להיות סוג של Soilwork מודרנית, מעובה בקלידים ומבוססת בעיקר על שירה מלודית רבת עוצמה. Architect Of Lies ממשיך בדיוק בכיוון שבו הלך The Hours That Remain – כלומר סוג של דת' מלודי עשיר קלידים מבחינת המוזיקה, מופק לעילא ע"י Jacob Hansen העסוק, ומלא בפזמונים מלודים גרנדיוזיים. טוב? כן, אין ספק. מקורי או מעניין? זה כבר עניין של טעם.

אין לי ספק שזה אלבום שיענה לצרכים של לא מעט מטאליסטים, מצד אחד הוא כבד ואגרסיבי מספיק לקהילת הדת' המלודי בכיוון In Flames של לפני עשור, מצד שני הוא גם יתאים לאלו שאוהבים את הכיוון הגרובי ספק מטאלקורי של In Flames העכשוויים, ומצד שלישי הוא גם יתאים למרבית אוהבי מטאל מלודי קודר מבית הספר של Nevermore. הבעיה שלי עם האלבום היא שהוא נשמע כמו עותק מוחלט של האלבום שבא לפניו, וגם בעצם של זה שלפניו, אין כאן יותר מידי שינוי או התקדמות, או אם נהיה ישרים – אין בכלל. שוב, זה עדיין אלבום טוב, והיכולת הווקאלית של Sandager היא מהחזקות שיש בתחום שירת המטאל המלודית כיום – הוא סוחט כל טיפת רגש דרמטית מהקול שלו ומשאיר בעצם את הרושם העז ביותר מכל מה שקשור באלבום – אבל עדיין משהו מרגיש חסר.

אגב, אי אפשר לפקפק ביכולת של Mercenary כלהקה מעבר לשירה – יש לה מתופף שאוכל את התופים כאילו מדובר בחטיף אנרגיה פריך, וגיטריסט שמלבד ריפים חזקים מנפיק גם לידים שהיו יכולים לשבת בכל להקת פרוג מטאל טובה, בולט לא פחות מהם הוא הקלידן, שגם משמש כקלידן ההופעות של Pretty Maids שציינתי קודם. לגבי השירים – קצת קשה לפרט. השיר הרביעי הוא בעצם סוג של שיר נושא שאינו נושא את שם האלבום, והפזמון שבו הוא אחד מהרגעים שכן תפסו אותי באלבום, וגם "The Endless Fall" שסוף סוף נותן בראש באגרסיות, אבל מעבר לכך הכול די נשמע לי כמו רצף של שירים מוצלחים אבל קצת חסרי זהות.

מה שגרם ל-"The Endless Fall" לעבוד הוא דווקא העובדה שהגראולים בולטים בו מעבר לקולו של Sandager, וזה לא שאני מעדיף תמיד גראולים, זה פשוט נשמע שונה בתוך המיקס הכללי של השירים, כשיר שאפשר להגדיר כדת' מלודי בצורה ברורה יחסית. לסיכום, בהחלט אלבום שווה למי שאוהב Soilwork, Scar Symmetry וגם למי שאהב את האלבומים הקודמים של הלהקה, אבל כדאי להיות מוכנים לכך שהאלבום לא יפתיע או ירתק יותר מידי, הוא טוב – אבל לא יותר מזה.