Mess – Mess

מי היה מאמין שהחבר'ה האלה פינים? אולד סקול הבי מטאל, כאילו נמצץ מבקבוק טקילה בדרום ארה"ב, מפגיז את הרקות הבוכות לרחמים – "שחרר קצת את האזניות!! תנמיך את הווליום, בחייאת!!". אבל אי אפשר, הראש מתנענע בתנועה מתמדת לפי הלמות התופים הנפלאים, החיוך לא יורד מהפרצוף בכל פעם שריף בלוז מטאל מסתיים ומתחילה צרחה נפלאה של הסולן טומי סלמלה, שעשה בעבר קולות רקע ב-Tarot של מרקו הייאטלה איש Nightwish. וכן, הם פינים, לא ברור מה הקשר בין המדינה הנורדית, הקרה, שבדרך כל מספקת מטאל קודר לבין Mess: הם מנגנים מעין ת'ראש מטאל אולד סקול, שנשמע כאילו Pantera ו-Megadeth נכנסו לאולפן לחודש ולא יצאו לשאוף אוויר.

עשן הסיגריות ובקבוקי הבירה מרחפים מעל כל תו ב-EP המשובח הזה – החל מהשיר הראשון "Anathematized" שנפתח בריף בלוז מטאל גרובי, עם צרחת "Allright!!" של סלמולה, דרך השיר השני, "Semolished By Fire", שנשמע כמו שיר ש-Megadeth תמיד ניגנו אבל אף פעם לא הכניסו לאלבום. השיר השלישי רגוע יותר, נפתח עם סולו גיטרה מלודי (שזורק אותי אל שנות התשעים העליזות), ומפתיע בפזמון המנוני, שבאופן מפתיע עוד יותר, נשמע טוב (ואני בדרך כלל סולד מפזמונים המנוניים). הגיטריסט אליאס ויליאנן הוציא עד היום שני אלבומי סולו טרם הצטרפותו ללהקה, וניכר כי מדובר באחד הכשרונות הצעירים החזקים שפועלים כיום.

השיר הרביעי, "Angel's Cry", מתחיל, שוב, בריפים אגרסיביים סטייל פנתרה, וכמו השיר הקודם, שובר לפזמון מלודי, שמפתיע לטובה. לסיום, השיר האחרון, "Schizophrenia", מתחיל כבלדה, אבל מהר מאד הופך להד בנגר, ומסתיים בצורה די משעשעת (לא אהרוס לכם את ההפתעה, אבל יש שם שילוב מגניב של סאונד אפקטס, שלא חשבתי שעושים יותר אחרי במאה הנוכחית). Mess, המורכבת בין השאר מהבסיסט של Stratovarious, מצליחה לשלב באופן מפתיע ומרשים את Pantera, Megadeth, אוזי, Black Label Society ו-Iron Maiden אל תוך חמישה שירים מהודקים, מרשימים, ובעיקר – טובים. אין שום קשר בין הלהקה לבין התחכום הכמעט פלצני של להקות כמו Stratovarious.

לא מדובר באלבום פאוור מהיר עם סולואים שלא נגמרים, להיפך, ה-EP הזה הוא אחד מהאלבומים הכי ממוקדים שיצא לי לשמוע בזמן האחרון – קצר, לעניין, כל שיר נשמע מעולה (מבחינת לחן, בנייה, מילים). הסאונד לא רע בכלל, ההפקה טובה. כל נגן עושה את התפקיד שלו בריסון, בלי להתחרע יותר מדי איפה שלא צריך. הסולן מעולה, מזכיר קצת את זאק וויילד, אבל עולה עליו פי עשרות מונים. בקיצור, יופי של EP וחבל שמדובר רק בזה – עשרים ואחת הדק' שלו נגמרו ביעף, וכל מה שנותר הוא לחכות שהפינים התותחים האלה ישחררו אלבום מלא, או שלפחות יעברו לטקסס, שם (עפ"י ה-EP הזה) מקומם הטבעי.