Midnattsol – Where Twilight Dwells

אני אוהב את השמות הנורבגיים האלה, הם תמיד נשמעים מעניינים וברוב המקרים אף מצליחים להעביר את האופי שמסתרר מאחוריהם בלי שנצטרך להתעמק יותר מדי במה שמסביב. הפעם המקרה לא שונה עם להקת Midnattsol אשר שמה בשפתינו הוא "שמש חצות". אמנם נורבגיה ידועה בהיסטורית הבלאק מטאל העשירה שלה, אבל אני ידוע בתור מישהו שמחפש במערות אחר הרכבים מיוחדים ושונים, אם פעם אלה היו Asmegin עם הפולק שלהם, או Lumsk עם האווירה הגותית והאפלה שלהם, הפעם הגעתי ללהקה שמשלבת בין שני הסגנונות ומוסיפה גם כמה מלודיות לסיפור.

מה שמבדיל את Midnattsol מבין השתיים האלה זה שבניגוד ל-Asmegin, מרכיבי הפולק לא מובילים את הלהקה ואפילו לא תמצאו פה איזה כינור או חליל, מה שכן תשמעו זה את עבודת הקלידים ברקע ואיזה גיטרה אקוסטית פה ושם. גם המרכיבים הגותיים פה לא בולטים כלכך, שכן בשונה מרוב ההרכבים מהסגנון המשלבים קול גראוול גברי הנותן עוצמה לשירים, פה אנחנו נשמע רק את קולה העדין של הסולנית הצעירה Carmen Elise Espanaes. ופה אני מניח שתפסתי את תשומת לבכם, אם השם Espanaes נשמע מוכר, לא טעיתם, הסולנית שלנו היא לא אחרת מאשר אחותה הקטנה של Liv Kristine Espenaes Krull, הסולנית לשעבר של Theatre Of Tragedy והנוכחית של להקת Leaves' Eyes. ואם גם זה לא מספיק לכם, תוכלו למצוא בהרכב 4 חברים החולקים 2 שמות – Chris ו-Daniel ולא רק זאת אלא עוד דמות נשית העונה לשם Birgit ומנגנת על גיטרת הבס, לא פחות. הרכב מענין אמרתי, לא? עכשיו נעבור למוזיקה עצמה.

"Where Twilight Dwells", אלבום הבכורה של ההרכב, נפתח עם השיר "Another Return", בלי אינטרו אינסטרומנטלי ואפילו בלי לחכות דקה, כל הכלים נכנסים לפעולה מהשניה הראשונה במעין מלודיה קסומה שנשמעת לי ממש מוכרת ובטח נלקחה מאיזה נעימת-עם נורבגית כלשהי. מיד עם הכנסה של כרמן לתמונה, הופתעתי לטובה, ראשית מכך שהיא שרה באנגלית ושנית בגלל הקול שלה. אמנם הבחורה שלנו לא משתווה לסולניות העוצמתיות של המטאל וגם אין לה קול אופרה כמו שנהוג בדרך כלל לשמוע, אבל היא בהחלט יודעת למשוך את המאזין עם השירה המכשפת שלה. נראה כי הבנות לבית אספנס נולדו עם התכונה הזאת בנוסף לכישרון הרב שלהן.

כשהתחיל להתנגן השיר השני, "Lament", חוויתי עוד זכרון מעומעם של משהו שכבר שמעתי פעם, אבל נעזוב את זה. עם קצב איטי המלווה במלודיה סטייל-פולקית השיר החליף לאחר מספר שניות למקצב מהיר יותר אשר נמשך עד לדקה האחרונה ושוב ירד למטה. כאן, כמו לכל אורך האלבום, הכלים "הרגילים" נמצאים במוביל של השירים ובקושי תמצאו פה איזה סולו מלודי-נטו וזה מצער אותי במקצת. זה לא נורא כל-כך, אני לא רק איש של פולק וגם התרשמתי מהסולואים של הגיטרה שבוצעו לא רע בכלל אבל מעל הכל התרשמתי מהקול – לכל אורך האלבום כרמן מציגה נוכחותה ובמיוחד בבלדות "Unpayable Silence" ו-"Tarefall" שלא מצליחות לעייף אותי בניגוד להרבה בלדות אחרות.

שאר השירים באלבום מתחלקים בין מקצבים איטיים ובערך-מהירים ולעיתים אף משלבים בין השניים. רוב השירים באלבום מבוצעים כהלכה והמלודיות שלהם לא רעות בכלל. אהבתי במיוחד את "Haunted" ו-"Enlightenment" ששילבו ריפים מוצלחים של גיטרות יחד עם תיפוף נותן בראש מה שהזכיר לי פה ושם כמה להקות פאוור גרמניות. אני לא אתפלא למען האמת, חלק מההרכב מקורו בגרמניה והאלבום עצמו הופק שם לפי מה שהבנתי, אבל זה לא גורע מהאופי הנורבגי שלו אלא דווקא מוסיף ומגוון לטובה. לאחר השיר "Infinita Fairytale" שבהתחלה נשמע כאילו הוא מעין גרסת קאבר לשיר "Over The Hills and Far Away" (אשר בודאי מוכר לרובכם מהגרסה של Nightwish), מגיע השיר "Pa Leting" שמציג את האופי הנורבגי המדובר, תרתי-משמע, שכן כולו בשפה הנורבגית ואת זה תמיד כיף לשמוע.

וכך נותרו לנו 2 שירים אחרונים, "Dancing With The Midnight Sun", עם אינטרו מעניין מאד ומלודיה שוברת לגמרי ולבסוף השיר "Tapt Av Hap" שמתחיל בצלילי הים ונמשך לאורך של כמעט 8 דקות שלמות. השיר הזכיר לי בהתחלה את Moonsorrow עם ההתחלה המלודית הרגועה שנפתחת לשיר עוצמתי למדי וזה בהחלט תרם והפך את השיר ביחד עם חברו הקודם ל-2 השירים האהובים עלי באלבום. זה שהם הגיעו בסוף כבר מקנה לאלבום האזנה נוספת. בסה"כ, Midnattsol הוציאו אלבום מתאים למזג האוויר החורפי, מלודי כשצריך, מטאליסטי לא פחות וגם קצת פולקי כדי שאני אצא מרוצה – ואכן יצאתי.