Miseration – Your Demons – Their Angels

הנה התגלגלה לידינו עוד להקה, אחת מני מיליון, של סולן להקת Scar Symmetry לשעבר, Christian Älvestam. הבחור יודע לשיר ולעשות גראולים, או רק אחד מהשניים ולא בכדי. הבעיה העיקרית שלו – שמדי פעם כל סולן מטאל קיצוני יכול להזדהות איתה – היא שהוא תורם את הקול שלו בכל חור אפשרי. מבחינת Christian יקירינו, אין מטרה בלהשתקע עם הרכב אחד ויחיד שאיתו תהיה מזוהה, ודי בדומה למה שמר Steve Digiorgo עושה כשזה מגיע למלאכת בס, Christian עושה שזה מגיע לשירת דת' מטאל שבדית.

לא נמנה פה את כלל ההרכבים שלו, אבל נאמר שיש דמיון איתן בין כולם, ולאו דווקא בגלל השירה. למעשה, אם ניקח הרכב אחר – Torchbearer למשל – אז גם הוא נשמע דומה למדי ל-Miseration, רק ששם, Christian שלנו אחראי על הגיטרות נטו. אז מה הקשר בין שאר ההרכבים של Christian לאלבום הזה של Miseration? ובכן, הכל. נתחיל מהעובדה שהאלבום הזה חדש בערך כמו הכיס בפיתה. טוב, הדבר לא מדויק – הוא יצא בפעם הראשונה באופן רשמי דרך חברת תקליטים יפנית בקיצה של 2006.

כן, זה די מזמן, הרבה מים עברו במעיין המתגבר של הדת' מטאל השבדי (ולמעשה, גם שני אלבומים של Scar Symmetry) אבל LifeForce, חברת התקליטים שלרוב מתמקצעת רק עם מטאלקור, החליטה לשחרר את האלבום הזה מחדש ברחבי אירופה ושאר העולם, כי ככה. כלומר כי Scar Symmetry איבדה את הקאליבר החזק ביותר שלה – הלהקה שהייתה הבייבי של Nuclear Blast בתחום התחילה לאבד גובה ולפני שזו תשכח מהעולם כמו ש-Into Eternity נשכחה עם החלפת הסולן שלה, כדאי לנצל את המומנטום ולהכות על הברזל כל עוד הוא חם. אז האלבום הזה חיכה על המדף לשחרור מעשי במשך שנתיים וחצי? אז הוא חיכה. אז מה? הוא לא איבד מערכו המוזיקלי והתזונתי, נכון? זה לא שמשוחררת כעת יצירה מיושנת וחסרת משמעות?

אז זהו, שאי אפשר לברוח מההשוואה המאיימת ש-Miseration היא כמו הכלאה בוטה בין Bloodbath לבין Scar Symmerty. הופה, אמרו את מילת המפתח – Bloodbath, שלעצמה היא להקת מחווה לדת' מטאל של פעם. אז כן, יש בה מדי פעם את המוטיבים של Katatonia או Opeth כיאה לאנשים המנהלים את הלך הרוח המוזיקלי, אבל בגדול – היא שאבה הכל מ-Entombed, Dismember ו-At The Gates הראשונים. כך גם Miseration, רק שהאחרונה, וזו שעליה אנחנו מדסקסים למעשה, השכילה לשלב גם את אותם אלמנטים Opeth-יים ו-Katatonia-יים כשצריך, וכל זה בתרכובת ביחד עם הפרסונה השולטת בבית המדרש של הדת' השבדי – Christian Älvestam.

לצורך העניין לא ברור לי כמה הבחורצ'יק שלנו מעורב בכתיבה, אבל אין ספק ש-Miseration כבדה בהרבה מ-Scar Symmetry שנושקת לפאוור מטאל ולפרוגרסיב מטאל לעתים מאד-מאד קרובות. לא, Miseration לא עושה דת' מטאל, אלא דת' מלודי בתכלס, רחוק מ-In Flames ו-Dark Tranquillity, אך כאמור, היא בהחלט לא להקת הדת' השבדי-כמעט-מלודי היחידה של Christian. אחת מתוך מיליון. אז LifeForce הוציאו אלבום שנשמע כמו Bloodbath או Scar Symmetry בדיוק כמה חודשים אחרי שהאלבומים של הלהקות האלה נמצאות בשיאן (בדיעבד, אחת כבר לא). מקריות? ממש לא. שיווק חכם? ככה-ככה.

בזמן ש-LifeForce התעקשו לברך על ההוצאה הכבדה והבלתי מתפשרת של Älvestam, זה הלך לעשות הרכב נוסף כמעט על אותה מתכונת ותקע להם מקל בגלגלים בקידום האלבום (הישן) הזה, ובשוק של צרכנות מיידית, ומה שלא עושה באזז היסטרי היום, אף אחד לא יזכור אותו מחר, ובכך בעצם קבר פחות או יותר את הגולה על Miseration, אולי לא באופן פרקטי כמו שבפוטנציאל ההצלחה של אלה. די בדומה למה ש-Thomas Lindberg עשה ל-Nightrage אחרי שהוא חזר ל-At The Gates – הפך את אלה לבלתי רלוונטים. אז מה יש לנו באלבום בעצם?

בעיקר דת' מטאל שבדי כמעט-מלודי ומשובח. השיר הראשון "Thrones" הוא תצוגה מלכותית של דת' מטאל מעשי ומעניש – הגיטרות חובטות כמו ויקינגים זועמים שכורתים עצים, והשירה המגורגרת של Älvestam מרימה את השיר למעלה-למעלה בזכות כריזמה גרונית מצוינת. המצב הולך ומשתפר עם "Perfection Destroyed" ו-"Seven Are The Sins" שמציגים ארסנל ריפים יותר משובח מהסיפתח הראשוני. ב-"The End Designed" יש מלודיה מסחררת ו-"Foul Invective" זוכה להראות לנו את כל המלודרמה המתחבאת בקולו של Älvestam למקרה ששכחנו למה הוא מסוגל. אז האם מדובר באלבום דת' מטאל מלודי ומשובח? כן, בהחלט. מומלץ במיוחד לחובבי הז'אנר. האם מדובר ביצירה חד פעמית של להקה ששווה לעקוב אחריה בהמשך? כנראה שלא.

כשהשיר "Shattering The Few" עוד מתנגן וחותם את האלבום הזה אנחנו כמאזינים מבינים שעם כל הכבוד ללהקה הזאת, בלי Christian היא תהיה די כלומניקית עם דת' מטאל מגניב אך נטול כריזמה, ולצורך העניין נסו לדמיין את Behemoth בלי Nergal. קשה להודות בזה, אך עבור Miseration הזאת, Älvestam הוא רק סשניסט ולא חבר קבוע על אמת שמשקיע, מקדם ותורם ללהקה מלבד הקול המהפנט שלו, בדת' מטאל ובשירה הנקייה כאחד. נראה כי חברי הלהקה עשו לעצמם רע, אמנם נתנו יריית פתיחה יפה לקריירה שלהם, אך קברו את הפוטנציאל להתעלות על ההוצאה הראשונה בלעדי Älvestam (במידה ויבחר לעזוב). ועל זה אמר בחור חכם פעם "כל להקה יכולה להוציא אלבום ראשון מוצלח, האתגר האמיתי הוא לגרום לאלבום השני להישמע טוב לפחות כמו קודמו." – ג'יימס הטפילד, 1984.