Missing In Action – The Cost Of Sacrifice

אולי לא הרבה יודעים זאת, אך להקת המטאלקור Missing In Action, מעבר להיותה זוכת תחרות ה-Metal Battle 2010, גם זכתה בכבוד נוסף, אם זכרוני אינו מטעני. Missing In Action עושה את הצעד אשר לא רבים שמו לב אליו – ומוציאה את אלבום המטאלקור הישראלי המלא הראשון. נכון, זכינו לשמוע EP של להקות מטאלקור בעבר מהארץ, וגם ידענו להקות גרוב מטאל כמו Betzefer או מטאל מודרני אחר (בסופו של דבר, גם Rabies Caste יכולים ליפול תחת מטריית המטאל המודרני עם הסלאדג' מטאל החולני שלהם) – אך למעשה, The Cost Of Sacrifice הוא אלבום המטאלקור הישראלי הראשון (יסלחו לי Dissonant שהספיקו להוציא שתי יצירות מדהימות ב-2005 וב-2007, אך שתיהן לא היו אלבום מלא).

Missing In Action לא מבזבזת את הזמן שלה או שלנו. היא לא חיכתה להתבשל עם ניסויי אולפן. את שירי הדמו שלה – דוגמת "Flood" אשר היה באוסף המטאל הישראלי From The Gates Of Jerusalem To The Gates Of Hell – כבר הספקנו לקבל עוד ב-2008. כעת, שנתיים וחצי אח"כ, אלבומה המלא המכיל 13 רצועות מטאלקור מודרני, מנצנץ ונהדר – הוא הסנונית הראשונה אשר פונה עם הפנים כלפי חוץ ולא כלפי פנים. Missing In Action נהנים מהיותם סמל ומופת ללהקת מטאלקור בגדול, על הוריאציה המלודית והמתקתקה שלו יותר. להבדיל מאחותה הקטנה Demented Sanity שמושפעת מאד מלהקות כמו As I Lay Dying ו-Lamb Of God – הרי ש-Missing In Action מחבקת דווקא את הצד היותר מיינסטרימי של המטאלקור, ולעתים קרובות גם של הניו-מטאל.

אולי זה משום שזו הפעם הראשונה מזה הרבה זמן שיש ללהקת מטאלקור ישראלית זמר שמסוגל לעשות גם תפקיד השירה הנקייה וגם את תפקיד השירה המטאלית והכבדה – והוא עושה את שניהם נאמנה, אך Missing In Action היא ממש לא רק עידו אוזן ולהקתו. למעשה, הלהקה מתודלקת לאורך כל האלבום בעיקר באמצעות עבודת הגיטרות של אריאל פפא ואורן יעקובי, אשר מגובים באופן מופתי על ידי פריאל חורש המתופף שנותן פה עבודה נהדרת, במיוחד בהתחשב בכך שרוב השירים אינם מהירים ברמת ה-All That Remains אלא נשארים באזור הבטוח של המיד-טמפו, ועדיין נשאר מתופף מגוון ומעניין לאורך כל האלבום. שראל קרן מעמדת הבס הוא הימור מוצלח בתור בסיסט מעולה גם כן, שהוא בהחלט משקיע את הלב שלו בכל ליין ומודע היטב למקומו הארעי בתור החוליה המקשרת. מעבר לכך – הוא מצליח לבלוט לטובה, לא רק שהכלים האחרים משתתקים ומשאירים אותו להוביל את המוזיקה לבד.

למרות שהעטיפה מקצועית והולמת מאד את הלהקה והסגנון, אני הרמתי גבה למראה החייל החטוף וזב הדם על הקדמה. לא שיש לי בעיה לחטט בפצעים פוליטיים וללחוץ על כפתורים רגישים – כי היי, זו מטרתה של מוזיקת שוליים ומטאל בפרט, לגרום לחוסר אי נוחות משווע, ולא רק לשחוט פרות קדושות שנשחטו ממזמן כמו כסאות חשמליים מבהיקים מברק או נזירות המשתעשעות בצלב של ישו כאביזר מין. אבל מצד שני, חוסר ההתייחסות המעיק בליריקה על העטיפה הקונספטואלית הזו בהחלט צרם לי. רוב המלל של האלבום עוסק במערכות יחסים, פרידות כואבות, הוכחה עצמית בפני עצמך והחברה, וכדומה. אף לא מילה אחת ברורה (או מטאפורית מבחינה מסוימת) על חייל שבוי.

השיר היחיד שדן בנושא כאוב זה, אם כי מנקודת מבט תמוהה, הוא שיר הנושא כמובן – אך בעוד שהייאוש והדילמה המוסרית בהחלט בוקעים מן המילים, הקשר למציאות העכשווית מעט רופף. במיוחד לאור העובדה ששאר שיריהם של Missing In Action לא עוסקים בהתמודדות היום-יומית שלנו כישראלים במצב מדיני נצחי של מלחמה, אלא בשברון לב ומקומו של אדם בחברה. בכלל, הליריקה גם מעבר לשיר זה מרגישה מעט מוחמצת. המילים לא מגרות את הדמיון, לא מפעילות את אלמנט ההזדהות ובגדול כתובות באופן ישיר שלפעמים זה תורם (כמו למשל בשיר "Novermber’s Mistake") ולפעמים גורמות לשיר להתרסק לא מעט (כמו בשיר "Hollow Without You"). זה מרגיש לעתים כאילו האמירה של Missing In Action, כלהקה, היא לא יותר מאמירה של נערים מתבגרים הנאבקים במציאות היום-יומית שממש-ממש כבדרך אגב מתרחשת במדינת ישראל. זהו תסריט לגיטימי ללהקת צעירים בני 17, אך חברי ההרכב כבר עושים מילואים. מכל מקום, בואו נלך למנה העיקרית.

"Sold Out" מתחיל בריף עצור שמשתנה לריף מלודי ומהיר. הוא בהחלט לא השיר הטוב באלבום, אבל הוא מייצג באופן הולם את חלק ממערך הנתונים של הלהקה. שירתו הצרחנית של אוזן מבוצעת בצורה נהדרת וברורה, והשירה הנקייה שלו שומרת על איכות אחידה ונוחה – אך אינה קליטה ופזמונית כמו בשאר האלבום. אוזן נוטה הרבה פעמים לגלוש לשירה על גבול הפאנק-רוק, מן שירת רחוב מהירה עם קצת אלמנטים של ראפ חבויים בתוכה, מה שבהחלט הולם להקות מטאלקור וניו-מטאל בגדול – אך בהחלט לא מתלבשת על האוזן עבורי. עבודת הגיטרה מתחלקת לשתי מחלקות בשיר הזה. גיטרת הקצב בהחלט עושה עבודה נאמנה, דובקת עם חטיבת הקצב של הבס תופים, אך הגיטרה המובילה בשיר הזה משגעת אותי, ולא לטובה. זמזומים דיסוננטים שפשוט לא משתלבים היטב בשיר משאירים רושם מעט צורם ועם סולו מושקע אבל שפשוט לא עושה לי את זה – זה נראה שדווקא פה הלהקה, שמחזיקה ברשותה שני גיטריסטים נהדרים על עמדת הגיטרות יצאה עם היד על התחתונה.

המצב מתבהר לטובה עם השיר הבא. "Subconscious" מוצלח בהרבה, במיוחד מבחינת עבודת גיטרות. ראשית, הוא כבד בהחלט, עם שירת דת' מטאל פרופר, בס שרועם קדימה ומחזיק את הגרוב של השיר על הכתפיים. הפזמון קליט והמנוני, והחלק הטוב בשיר הוא ללא ספק סולואים מצוינים, בהחלט ברמה מעולה מבחינת לחן וביצוע, כאלה שגורמים לך להקשיב להם שוב ושוב רק בגלל הסולו. אמנם לא מופע פירוטכני של שרדינג, אבל נכנסים מבחינתי להיכל התהילה של הסולואים הטובים במטאל הישראלי. "One Pure Concept" מתחיל בפעולה הטעייה כבלדה עדינה, עם גיטרה אקוסטית – אך מתחלף במהרה לשיר מטאלקור מהיר ועצבני המזכיר מאד את עבודתה של Bullet For My Valentine. שיר על אהבה נכזבת שהסתיימה בטרגדיה – מאד 'גיל ההתבגרות' מבחינת גישה, רק מבוצע בצורה מקצועית ומדויקת. אין ספק שמי שהטעם המוזיקלי שלו גם בתחום המטאלקור לא בדיוק חופף לעולם הרך יותר של הסגנון – סיומת השיר היא גרוב-מטאל מוצלח כדי להעלות את האדרנלין.

רצף השירים הראשון הגיע לסיומו, ופתיח קצרצר מכריז על תחילת שיר הנושא, "The Cost Of Sacrifice". זהו השיר הכי מטאלי והכי מרביץ באלבום, ולדעתי גם אחד מהפנינים היותר נוצצות באלבום הבכורה של Missing In Action – כאשר ריף ת'ראשי מתחיל אותו ומשתנה מהר לגרוב-מטאל נמרץ. אין ספק שהלהקה מושפעת מאד מ-Killswitch Engage, והדבר מתבטא מאד בשיר זה, ובמיוחד בעבודת הגיטרה המלודית. השירה הנקייה של אוזן מאד נוטה לחספוס של M. Shadows מ-Avenged Sevenfold, מה שבהחלט מקרב את הלהקה לטעם האמריקאי של המטאל המודרני. בסה"כ שיר מטאלקור מקצועי וטיפוסי. "Come With Me" ממשיך את הקו של שיר הנושא. שיר מטאלקור מהיר והמנוני, הפעם נשען הרבה יותר על השירה הנקייה מאשר על הגראולים והצרחות.

למרות ש-"Come With Me" הרבה יותר פופי, הוא מחזיק בפזמון מרגש בהרבה. אין ספק שאם הייתה לי בחירה מסוימת להציג לעולם שלא רואה בסצינת המטאל אלא כשבריר מסצינת הרוק – זה השיר שהייתי משחרר כסינגל. הוא מחזיק בליין גיטרה מלודית שמלווה את הפזמון החוזר, בשירה נקייה וקליטה אשר מבוצעת היטב, ובהמנון שכל מתבגר יכול להתחבר אליו. "Flood" – אחד משיריה הישנים של Missing In Action שעבר שיפצור רציני לכבוד האלבום – הוא גם רגע מטאלי בהחלט, מאד מזכיר את Trivium באלבומים האחרונים שלהם, עם גיטרות שמשתוללות סביב בבתים ובפזמון אקורדים פתוחים ורוקנרולים. "Flood" מסתיים בפזמון מרגש שמתחלף לקטע מעבר קצרצר בין השירים, וממשיך לשיר "My Advice To You" – אשר מתחיל בקריאת "Lies" הגרונית. גם שיר זה עומד על אותו קו מוזיקלי כמו "Flood" – מטאלקור חובט עם רגעים גרוביים שמגובים במלודיה פופית מתקתקה.

"No Illusions" מציג את הצד היותר מוזיקלי של הלהקה, עם קטע סמבה מגניב באמצעו ועם גיטרות שחוגגות על המלודיות של השיר לכל אורכו. "Hollow Without You" מתחיל בצורה מבטיחה במיוחד, עם ריפים מלודים ופזמון מדבק, אך באמצעו הוא נהיה קצת מגוחך ומעט מביך. מבחינה מוזיקלית הוא צולל בפתאומיות עמוק אל ה-Nu-Metal, שזה כשלעצמו לא רע – שהרי Missing In Action מחזיקים בקרבם המוזיקלי המון Nu-Metal ליד כל המטאלקור הזה, אך קטע הראפ המאולתר קצת מוציא את כל העוקץ מהשיר, והופך נושא שנראה רציני למשהו קצת כבדיחה, ואני לא מדבר רק על "Now Sheket" בתור הכרזה.

דווקא עכשיו, עם סוף האלבום, מגיעים השיר הטובים ביותר. "No Regrets" הוא שיר מטאלי וכועס, עם ריפים שדורסים קדימה ללא מעצורים, וגורב משתק. גם הוא נשען, כמו שאר השירים, על נוסחת המטאלקור של "בית כועס ופזמון קליל" אך הבית שלו -באמת- כועס. גם הסולו שלו, באדיבותו של יעקובי הנהדר, נותן טיפול מצוין לשיר. לפני ששמנו לב שהוא הסתיים, מתחיל "November’s Mistake" המעולה, עם קטעים אלקטרונים תמוהים אבל מעוררים, אולי אחד משירי המטאלקור הטובים ביותר ששמעתי בשנתיים האחרונות. הסיומת של האלבום, "List Of Sins" – מכיל כמה קטעי גרוב מפלצתיים, Pantera-סטייל, ביחד עם כל תערובת המטאלקור, ועוד סולו מצוין, שמחוויר רק לעומת הסולו המעולה של "Subconscious". האלבום כולו מסתיים בגרוב מלכותי שהולך ומאט עם הפזמון הגרוני עד שדועך אל הדממה.

אך הבעיה של Missing In Action מתעוררת באוזניי אחרי כמה שמיעות. יש משהו שאותי כמאזין לא מאתגר. אין ספק שהאלבום מקצועי ומופק היטב, הנגנים כתבו שירים מצוינים שנוגעים ללב מצד אחד ונותנים בראש מצד שני, והלהקה כולה מצליחה לתת את מה שרוב להקות המטאל, ואני מדבר פה על 90% מכלל הלהקות המטאל בעולם – לא מצליחות לתת, וזה ורסטיליות רגשית. שיר אחד נשמע באמת כשיר כואב של פרידה, שיר אחד של ייאוש ואובדן תקווה, שיר אחר של מוראל גבוה וקריאה לדגל, ושיר של עצבים וזעם מתפרץ – הלהקה באמת מצליחה למלא את כל הספקטרום הרגשי בהצלחה ובצבעים רגשיים בוהקים וברורים. אבל אני מרגיש שיש פה פחות מדי השקעה על האלבום כמכלול, כיצירה מוזיקלית דשנה ומעניינת. כל שיר עומד בפני עצמו בצורה נהדרת – ורצפי שירים מצליחים בקלות לשמור על ריתוק גבוה. האלבום נהנה מחיוניות של אורך ואיכות לכל אורכו – אבל זה מרגיש יותר מדי פעמים שהלהקה פשוט הוציאה את הכול לכדי שיר גמור והשאירה אותו ככה, מבלי לשפץ אותו ולחשוב עליו יותר מדי, על מנת שלא לפגוע באותנטיות שלו, למשל.

אני מסוגל להבין את דרך הכתיבה הזו – ואני בהחלט לא רוצה להישמע כאילו האלבום לא מהנה, כי הוא בהחלט כן – אבל יש בו רגעים מספר שצורמים לי מחוסר-עיבוד מוזיקלי והתפזרות רעיונית. "ככה גדלנו, זו המוזיקה שאנחנו אוהבים לשמוע ואוהבים לנגן" תהיה ודאי תשובה שכל להקה שלא אוהבת לעבד את השירים שלה וללטש אותם לרמה מוזיקלית (או טקסטואלית) גבוהה יותר ומעדיפה במקום זאת להכין עוד שירים שיביעו עוד רעיונות מוזיקליים, גבוהים יותר לצורכו של עניין – או בוגרים יותר מצד שני – יוצרת בתוך האלבום עצמו פער עכור שמראה שחלק מהאלבום נכתב לפני כמה שנים שהלהקה הייתה עדיין בתהליך של גיבוש מוזיקלי, וחלק אחר נשמע בוגר ושלם יותר. אני לא הייתי מוריד אף אחד מהשירים באלבום, כי אני גאה בו כתוצר מוזיקלי שלם בפני עצמו, אך אין לי ספק שבהינתן ל-Missing In Action הזדמנות, תקציב, וזמן של חצי שנה נוספת – היא יכולה להלחין, לתרגל ולהקליט אלבום שני שיתעלה על קודמו, משמע שהאלבום הזה משאיר טעם של עוד, ולא תמיד בצורה הטובה.

בקצרה, יחסית לאלבום מטאלקור ראשון מלא ראשון בישראל (בהנחה שנתייג את Betzefer כגרוב-מטאל, ברשותכם) מדובר במוצר מוזיקלי שלם, מוצלח אם כי מעט גולמי מבחינה רעיונית, והוא מרגיש בהחלט כמו אלבום של שנות השקיעה של עשור המטאלקור, כמן סיכום מוצלח של הלקחים שהולחנו ובוצעו על ידי ענקיות כמו Killswitch Engage, Trivium, Shadows Fall, Avenged Sevenfold ו-Bullet For My Valentine. לאוהבי הלהקות הללו – האלבום הזה תפור עליכם, ויעשה אתכם גאים לחלוטין בכך שיש להקה ישראלית בסטנדרטים של לא פחות ממה שאלה מסוגלות להוציא מהשרוול. אין גם ספק שמי שרוצה להבדיל סוף כל סוף בין מה הוא מטאלקור לבין מה הוא גרוב-מטאל, The Cost Of Sacrifice של Missing In Action יכול להוות נספח נהדר לאיך מטאלקור צריך להשמע, על יתרונותיו הרבים (אם כי גם על חסרונותיו המעטים). מעבר לכך, Missing In Action מוכיחים סופית שלא צריך להיות מקוריים כדי לעשות אלבום מצוין בתחומו, והם שמים את הרף ללהקות אחרות בתחום -מאד- גבוה.