Månegarm – Nattvasen

אחד מתוצרי המטאל האיכותיים שיצאו מגבולות שוודיה (ולא חסר), היא להקת Månegarm שנוסדה ב-1995 ומאז מרביצה ויקינג \ פולק מטאל איכותי מאין כמוהו, כשהגוון האישי של הלהקה מוכר היום יותר מאי פעם. ל-Månegarm יש קריירה לא קצרה, והיא כללה עד כה כחמישה אלבומי אולפן, EP שקט ומלודי, ואפילו DVD בשם Live In Moscow, בו הלהקה משלבת כוחות עם גדודי הפולק \ ויקינג מטאל של Kalevala ו-Alkonost – שתיהן תוצרת אמא רוסיה, כשהאחרונה, כדרך אגב, היא אחת מהלהקות הכי Underrated שיש ולא בצדק, אבל זה לפעם אחרת.

אלבומה האחרון של הלהקה, Vargstenen, היה מבחינת רבים (ומבחינתי) השיא של Månegarm. ובכן, לקח איזה שלוש שנים כמעט, הרבה בירה עברה בגרון מאז והרי הגיע ונחת בחופינו האלבום השישי במספר של השוודים – Nattväsen. מעט לפני שיצא האלבום, וכל ההייפ סביבו בעולם הויקינג מטאל עוד לא כלל סמפלים ושירים לדוגמא, הלהקה שחררה את כריכתו – משהו פשוט, מן זום-אין על ציור של חיה מיתולוגית, כשבאמצע טבוע סמל הלהקה (שהוא שילוב בין שתי רונות, אגב) באדום בוהק. עד פה הכל נחמד וטוב, אבל אנחנו בעיקר שאלנו שאלות לגבי חילול קודש, הכיצד ייצא אלבום של כנופיית השוודים ללא ידיו של Kris Vermwimp (מי שאחראי לעטיפות הלקה, כמו גם של Arkona, Legion, Suidakra, Desaster ועוד) המעטרות את האלבום? החששות גברו ומעריצים מסוימים נמלאו פחד שמא הלהקה הולכת בכיוון "עכשווי" יותר, כמו להקות ויקינג מטאל אחרות שנכנעו. הכל, אבל ממש הכל התבדה ברגע שהאלבום יצא.

האלבום נפתח עם "Mina Fäders Hall" וללא גינוני טקס מיותרים ובורקסים חוץ משורה וחצי של קולות מקהלה עמוקים, ניגשים מיד למלאכה – ויקינג \ פולק מטאל שנעשה על-ידי מומחים בתחום, כשהכבדות נפתחת מיד כמו אגרטל שנזרק על פוליטיקאי. הקול העבה המוכר של Eric (שחדי האוזן איתרוהו מתארח גם באלבום האחרון של Arkona) שובר כל ציפייה נגדית שהייתה מהאלבום, כשהוא נע בין צרחות בלאק מטאל לשירה נקייה, עבה ומחוספסת. הפזמון קליט והמנוני, והכינור לא תופס יותר מדי מקום. בקיצור, פתיחה שוברת לאלבום שובר. איש האשכולות Janne נכנס לפעולה אמיתית בשיר השני, "Nattsjäl, Dromsjäl", כשמלודיות המוזיקה העממית שהוא מפליא בכינור, בצ'לו ובחלילים במקצועיות מבהירים לכולם לאן הלהקה הולכת וזה שונה אלף מעלות מכל מה שמישהו ציפה לו.

הפולק החכם, הלא מלוקק, העשוי בטיב טעם, יחד עם שורשי הבלאק שחוזרים לעצמם כאן כאילו נלקחו מהאלבום Dödsfärd (מ-2003), כולם נמעכים כמו סרדינים אל תוך אלבום חדש ומהודר שדורס יותר מחצי מההוצאות של שנת 2009-10 בז'אנר. קטע האמביינט הקצרצר "Hraesvelg" מכין את הקרקע ל-"Vetramegin", אחד השירים עליו נשען הקו הכללי של אלבומי הלהקה האחרונים – אגרסיביות ומהירות בהרמוניה מושלמת עם Janne והכלים שהוא אחראי עליהם בלי להתעלות אחד מעל השני, כשבכל הזמן הזה מתנגן לו אחד מהשירים היותר בלאק-יים שהלהקה הוציאה בשנים האחרונות.

השיר "Nattväsen", יצורי הלילה, ממוקם שמיני ברשימה ולמרות המבנה הרגיל להפליא שלו, השימוש בחליל וקטע הכינור שמכין את השיר לשיאו, בקלות הופכים אותו לאחת מפניני האלבום היותר אפיות (ואני שונא את המושג) ורחבות היקף כאן. Månegarm תמיד נטתה לשבור מעט את הקו ההיסטורי-מיתולוגי שמרבית הלהקות לוקחות, וככזאת היא מכניסה אלמנטים אפלים יותר, כשהנושאים שהיא שרה עליהם הם בין השאר סיוטים, מפלצות ליליות האורבות בנפש האדם, מסעות עבור תשובות, וכיוצא באלה. האלבום הקודם של הלהקה היה התפתחות אגרסיבית ועצבנית ביותר, ואמנם, המוזיקה ב-Nattväsen לא מגיעה לרמות של Vargstenen ברוב המקרים – כאן באמת שאין בכך צורך.