Månegarm – Vredens Tid

הבעיה ברוב להקות הפולק מטאל, או בכלל, להקות ששומרות על הצביון הסקנדינבי שלהן, היא שכשמישהו אומר לך שם של אחת מהן, הדבר הראשון שאתה רוצה לעשות זה להוריד לו כאפה או לקלל אותו חזרה. ככה קרה לי עם להקת Månegarm הותיקה כאשר שמעתי עליה לראשונה ומאד הופתעתי לגלות שאני לא הכרתי את הלהקה לפני כן. גם לי זה יכול לקרות, מסתבר. למזלי אבל, בעזרת דף ההסבר המושקע שקיבלתי יחד עם האלבום האחרון של הלהקה, הרביעי במספר, סופר על נפלאות הויקינג\פולק מטאל שחבורת השוודים עושה ואת כל סיפור חייהם עד לנקודה הזאת. אבל אישית כל מה שהייתי צריך לעשות זה להסתכל על העטיפה מבית היוצר של Kris Verwimp שעליה מצויר טרול ענק שמנפץ איזה בית ולדעת שהם קנו אותי! מה הבעיה לומר לי "תשמע אותם, יש להם טרולים!!!" … גם כן אנשים.

בציפייה רבה התחלתי להאזין לאלבום, אך לרגע נבהלתי שלא נשמע כלום במשך כמה שניות, הדיסק מקולקל? לא… זה רק הגשם, בצליל חלש למדי. הדבר הראשון שעשיתי זה להגביה את הווליום על מנת לשמוע יותר טוב, מה שהסתבר כטעות מרה מבחינת האוזניים שלי, כי איך שעברו 45 השניות הראשונות והשיר השני, "Sigrblot" החל, גם המטאל נכנס עם התופים והגיטרות במקצב שובר – זה כאב! הנמכתי מיד את הקול למשהו יותר סביר בדיוק איך שנכנס מקצב פולקי חביב. ככה יותר טוב. לא עבר הרבה זמן והסולן החל את תפקידו עם גראוולים של בלאק מטאל, שלמען האמת הזכירו לי קצת את Finntroll המוקדמים. ההבדל לעומת זאת, שפה אנחנו מדברים על שילוב ויקינג מטאל, מה שאומר גם צירוף קולות רקע של חבורת ויקינגים שיצעקו פה ושם ויעשו שטויות. השילוב לא נשמע רע והעובדה שהם שרים בשוודית לא מפריעה בכלל… הרי כבר למדנו שטרולים שמזמרים בשוודית זה ה-דבר.

עוד משהו שכבר שימח אותי בשיר הראשון היה ההפסקה האקוסטית באמצע השיר, בלי שום אזהרה זה קורה ואפילו חוזר על עצמו לאורך כל האלבום, אז תתכוננו. רוב הקטעים האקוסטיים האלה מבוצעים בגיטרה, לחלקם מתווספים צלילים פולקיים, קולות הויקינגיים או שירה נשית ולפעמים גם יש לנו כינור. וכאן אני מגיע לנקודה נוספת לציון, הכינור, כלי שמשחק לאורך כל האלבום תפקיד חשוב ומשתלב בצורה יפה בין השירים. להבדיל מלהקות כמו Skyclad או Turisas שמשתמשות בו לקטעים מהירים ושוברים, כאן הוא נשמע הרבה יותר עדין אבל תורם לא פחות. בשיר "Skymningsresa" מצטרף גם מרכיב נוסף, המרכיב האפי, שזה אומר הרגשה מלחמתית, קצת צלילים שמזכירים חצוצרות ואפילו שירת קלין מטעם הסולן – גם את זה הוא עושה בלי בעיות.

הסולן הזה, Erik Grawsiö, בכלל איש אשכולות רב תחומי, לא רק שהוא עושה את השירה, הוא גם אחראי על התיפוף והקלידים באלבום. מה הקשר? אל תשאלו אותי, אבל אף אחד מהכלים לא נופל מהאחר. הקלידים מגיעים בדיוק איפה שצריך ותורמים לאווירה והתיפוף גם הוא, שובר, אפי ונותן בראש. ואולי לשם הדגמה, מגיע שיר איטי יחסית כמו "Kolöga Trolltand", בו אפשר לשמוע את השליטה שלו ושל כל חברי הלהקה בכלים שלהם, במיוחד עם הניסיון לעשות קצת דום מטאל שלא בהגזמה והנה כבר הגענו לשיר החמישי. "Dödens Strand" מתחיל במקצב קופצני וממשיך בשירה ונגינה שמזכירים לי מעט את Ensiferum. יש פה איזה קטע פולק עממי לא רע בכלל שאליו מצטרפים צעקות "Hey, Hey" מה שאפילו גרם לי להרים את היד בתנועה מתאימה.

לפני שהספקתי לשים לב, עברנו כמעט חצי אלבום אבל כאילו קראו את המחשבות שלי, הלהקה הדגישה את זה בעוד שיר מעבר שקט המלווה הפעם בקולות קרב שמשום מה נמשכו כמעט 4 דקות, ככה לא צריך להיות קטע מעבר למערכה השניה. לפחות הפעם היה לי זמן לתאם הווליום בזמן עד שהחל השיר הבא שהוא גם שיר הנושא של האלבום. "Vredens Tid" מתחיל בריף בלאק מטאל קל שנשמע על Mono, כאילו הלהקה מנגנת איי שם במרחק. תוך מספר שניות הסאונד משתנה לצליל רגיל בדרך נחמדה מאד, מה שמוכר לי משירים של להקות אחרות. בטח איזה טרנד עכשווי שהולך בין כולן. השיר עצמו לא מלהיב למדי, יש קצת שירה נשית, יש גראוולים מהירים ונגינת בלאק לא רעה בכלל אבל זה לא זה. לפחות סיום השיר מביא עצמו נגינת כינור פולקיסטית מגניבה לגמרי. הם כנראה שמעו מה אני אוהב במטאל הויקינגי שלי.

חבל שהלהקה שוב תקעה איזה שיר רגוע עם קול נשי מיד לאחר מכן, מה שדיי מבודד את שיר הנושא משאר האלבום. גם השיר הבא, למרות כמה ריפים לא רעים בכלל, אינו מצליח להחזיר אותנו על הסוס עם נגינת בלאק מטאל יותר מדי מופרזת, לא שיש לי משהו נגד זה, אבל זה לא יצא מתאים הפעם. כמו כן, שמתי לב שבקושי שמעו את הסולן מאז שהחלה המערכה השניה, כבר הגענו לשיר העשירי ובינתיים כל מה שנשמע בדקות הראשונות זה שירה נשית. "Hemfärd" אמנם מתחיל רגוע ואיטי אך לשמחתי כשהסולן חוזר לתמונה מגיע יחד איתו מקצב מהיר וקופצני, אני מניח שאפשר לצפות לדבר כזה משיר שאורכו כמעט 9 דקות. יהיה פה מהכל. אפשר לומר גם שזה השיר האחרון באלבום למרות שיש לנו עוד שיר אחד – אבל מכיוון שרובו אקוסטי, עם שירה נשית ונעימת פולק עדינה – אני מעדיף להתייחס אליו כבונוס נחמד.

בסה"כ, כל האלבום הזה נחמד ביותר. Månegarm לקחה את רוב הדברים הטובים של להקות הפולק הפיניות, שילבה קצת עם הויקינג השוודי ואפילו לקחה כמה דברים אחרים בדרך אם זה בלאק או דום מטאל. אין פה משהו חדש כל-כך אבל מי שאמר שהישן כבר לא טוב? מומלץ למטיילים בחיק הטבע או לשכירי החרב שביניכם.