Monstrosity – Spiritual Apocalypse

אלמלא הייתה שרויה בחוסר יציבות בלתי פוסקת הן בהרכב חברי הלהקה והן בקשריה עם חברות התקליטים המייצגות אותה, יכלה Monstrosity בקלות, להכנס להיכל התהילה, לפחות של עולם הדת' מטאל, ולקבל הכרה גדולה הרבה יותר מאשר להיות הלהקה לשעבר שלGeorge "Corpsegrinder" Fisher (סולנה הנוכחי של ענקית המטאל Cannibal Corpse).

בכל 17 שנות קיומה החליפה הלהקה מספר מכובד של גיטריסטים, בסיסטים וזמרים, כאשר היחיד שנותר מהרכבה המקורי ומשמש כעמוד התווך של הלהקה גם מבחינה מוזיקלית, הוא המתופף Lee Harrison (שהיה בעבר חבר גם בלהקת Atheist). מלבד זאת הלהקה עברה כמעט כל לייבל מטאל אפשרי שיש לו איזושהי נגיעה בתחום האקסטרים דת' מטאל. כל אלבום מבין חמשת אלבומי האולפן (כולל האחרון) והאלבום בהופעה חיה, הופצו תחת לייבלים שונים.

היציבות היחידה שיש ללהקה, ואולי זאת החשובה באמת, היא היציבות המוזיקלית – במשך כל שנותיה דאגה הלהקה להציג דת' מטאל קיצוני, משובח, עם נגיעות של סולואי גיטרה ט'ראשיים, מהיריים וחסרי מעצורים. אולם אין זה אומר שהלהקה נותרה בתוך הסקאלה הצרה יחסית של סגנון הדת' מטאל של תחילת שנות ה-90, ההיפך הוא הנכון. כמו מרבית הלהקות האיכותיות ששורדות כל כך הרבה זמן בז'אנר, דאגה גם Monstrosity לחדש עצמה במעט – שינתה את הרכבה ועברה להשתמש בשירותיו של גיטריסט בודד, מעבר אשר לא גרע ולו במעט מהעוצמה המוזיקלית שהציגה באלבומיה הקודמים.

בנוסף לכך, התווספו למרקם הדת' מטאל האולדסקולי המושרש בתוכה גם אלמנטים חדשים, כגון סולואי גיטרה מלודיים יותר ומעברים של ארפג'ואיים (פירוקי אקורדים) מהירים המעניקים לשירים באלבום מרקם ניאו-קלאסי, מעין Yngwie Malmsteen סטייל אם תרצו, ומופיע כיום רבות בלהקות דת' מודרניות יותר כמו Necrophagist, All Shall Perish ועוד רבים וטובים.

השיר הראשון, Spiritual Apocalypse, שהוא גם שיר הנושא של אלבומם החדש של Monstrosity, ממחיש זאת היטב – ללא אינטרואים מעיקים של ברקים ורעמים שנמשכים פחות מדקה, ונהיו תופעה מיותרת וקלישאתית בקרב רבות מלהקות המטאל, ניגשים הקוורטט האמריקאי בהרכבם החדש ישר לעניין – פתיחה מהירה של תיפוף מהיר, מדויק וחד, שבועט ישר בבטן, הישר מידיו של Lee Harrison שמתגלה באלבום מחדש כמתופף בחסד, ומבצע מעברים מבריקים ושינויי מקצבים מרהיבים, שסוחפים אחריהם את הלהקה כולה ומאפשרים לה להציג עבודה מוסיקלית משובחת. ארפג'ו מהיר עולה ויורד שהפך כאמור לסימן היכר של להקות דת' מודרניות, וזעקה צרודה וממושכת מריאותיו הבריאות של הווקליסט החדש של הלהקה Mike Hrubovcak (יוצא להקות Vile ו-Divine Rapture) – כל אלו מעניקים פתיחה מבטיחה, שגם מקיימת את עצמה בהמשך.

השיר הבא אחריו Firestorm, מרהיב ואגריסיבי לא פחות מקודמו, נמשך זמן ארוך יחסית (כ-5 דקות), אולם מורכבתו והשינויים הבלתי פוסקים בו נותנים למאזין רק עניין ורצון להתעמק בו יותר. אחד החסרונות באלבום הוא אריכות יתר של השירים. נראה שהיה מעין רצון סמוי של הלהקה להשמע קצת כמו Vital Remains. במקרה זה ההבדל בין הרצון ליכולת מתנגשים חזיתית, ולפיכך שירים טובים פשוט מנוגנים זמן ארוך מדי ומשעממים באיזה שלב את המאזין (בעיקר בשירים Remnants of Divination ו- The Bloodline Horrorשהם גם מן הסתם, הארוכים ביותר באלבום).

אם חשבתי שנפטרתי מקלישאות מיותרות, אז גיליתי את החסרון הנוסף באלבום, אינטרלוד סינטיסייזרי של 46 שניות, לא קשור, לא ברור ומנותק לגמרי מכל רוח האלבום.
צריך הרבה אופי ויכולות גבוהות להתגבר על כל המכשולים שהוצבו, או שמא הציבו לעצמם, חברי להקת Monstrosity. אלבומם הקודם Rise to Power נחשב להצלחה, ונראה כי חרף כל הבעיות, השינויים וחוסר היציבות, הצליחה הלהקה להתגבר על הכל ולהמשיך וליצור מטאל משובח. מי יודע אולי כל מה שנראה בעיני המתבונן מהצד כמכשולים ומהמורות, הם אלו שמעניקים להם בסופו של יום, את ההשראה והכוח להמשיך.