Mykorrhiza – Northern Remembrance

18/04/07
כתב/ת:
  1. Release My Aggression
  2. Fake Identity
  3. Hate
  4. Chosen One
  5. Voodoo Master
  6. Entering
  7. Eternal Recreation
  8. Demonic World
  9. Weak
  10. Against You All

יש פתגם ישן ונדוש שאומר שמרוב עצים לא רואים את היער. Mykorrhiza השבדית בהחלט מתאימה לפתגם הזה. עם המון מטען מוזיקלי וחיבה עזה לסגנונות שונים ומגוונים במטאל, חבריה מנסים ליצור מוזיקה שתשלב בתוכה ת'ראש, ספיד, מטאל קלאסי, בלאק ובעיקר דת' שבדי מלודי. התוצאה: כמו תלמיד תיכון שעדיין לא התאפס על עצמו – מעניין, אבל מפוזר מאוד ועם המון פוטנציאל לא ממומש.

זהו אלבומה המלא השני של Mykorrhiza שלמעשה הינה להקה של שני חברים: Henrik Brynolfsson הגיטריסט והבאסיסט, יוצא להקת הדת' השבדית Excruciate, ו-Martin Karlsson המתופף והיוצר הראשי של הלהקה, יוצא להקת הדת' השבדית Bloodshed. בשנת 2002 הוציאה Mykorrhiza את ה-EP הראשון שלה ומיד לאחריו את אלבומה הראשון המלא Shattered Dreams.

ההפוגה הארוכה יחסית בין צאת אלבומה הראשון לאלבומם האחרון, Northern Remembrance, נבעה בשל נסיעתו של Martin ללימודים בארה"ב (שם אף הצטרף ללהקה דת' מטאל אמריקאית בשם The Cauterized). בשני האלבומים משתתפים שני ווקאליסטים: Anders Strokirk ו-Lars Levin, כאשר האחד גרוליסט והשני שר בקול נקי. אז אמנם, לפי הרקע והוותק של חברי הלהקה היינו אמורים לקבל אלבום דת' שבדי על כל רמ"ח אבריו, אך כפי שצוין בתחילה, התוצאה הסופית היא לא ממש דת' שבדי סטנדרטי.

שלא עם להקה כמו Dissection – ששילבה בין מספר סגנונות ויצרה יחידה מוזיקלית אחת הומוגנית, חלקה ונטולת הגדרה במובן החיובי – השילוב בין הסגנונות במוזיקה של Mykorrhiza אינו אחיד ואינו משויף דיו. יצירתם בנויה על ריפים ומקצבים שככל הנראה נכתבו כל אחד בנפרד ופשוט חוברו אחד לשני לפי ראות עיניהם ושמיעתם הבריאה של חברי הלהקה, כך שכל "עץ ביער" נשמע לעיתים נחמד אך "היער" עצמו בסופו של דבר נראה מלאכותי מדי ומצועצע.

תוסיפו לכך את העובדה שהמלל נשמע אף הוא מאולץ, ולרוב לא משתלב עם הלחן, כך שניתן לשמוע לא פעם איך משפט חורג במילה אחת או שתיים מהמסגרת של הנגינה. בנוסף, הקול הנקי נשמע יותר מדי סטייל ג'יימס האטפילד (הצרידות, ומשיכת ההברה ההאחרונה). הרשו להדגים לכם מעט איך כל האמור לעיל מתבטא באלבום: השיר הראשון "Release My Aggression" פותח בריף דת' כבד ובגרולים בשרניים שנמשכים לגרוב וקצב מהירים יותר שלקוחים מעולם הבלאק מטאל, ואז הפוגה מהירה למוזיקה מלודית וקול נקי שמובילה למקצב ת'ראשי ולאחריו שוב אותו מקצב וגרוב בלאק מטאליסטי.

למרות כל זאת ניתן למצוא בכל שיר את "החלק היפה" שלו, למשל: בשיר השלישי "Hate" ניתן לשמוע ריף גיטרות מוביל קליט ומקורי יחסית, ובשיר השמיני "Demonic World" אפשר לשמוע ריף מטאל קלאסי סטייל Iron Maiden. אמנם היה אפשר לצפות שהלהקה – שיוצריה כבר הוציאו אלבום בעבר, לקחו אתנחתא של 4 שנים, וחזרו ליצור בכוחות מחודשים – תניב תוצר קצת יותר מגובש ומאופס לפחות ברמת הסגנונית, אולם לצערי הרב, התוצאה הסופית רחוקה מלהיות כזאת וחבל, כי כמו שהבהרתי בתחילה: "לילד יש המון פוטנציאל"…