1. Pussy Time
  2. Come On Come On
  3. Going Down Swinging
  4. Good Night For a Heartattack
  5. Hate and Whisky
  6. Lazy White Boy
  7. Hell Ain't What It Used to Be
  8. One Way Down
  9. Raisin Hell Again
  10. Atlanta's Still Burnin
  11. Nutbush City Limits
  12. Meaner Than My Mama
  13. Snowblind

מה אתם הייתם חושבים אם היה נופל לכם לידיים דיסק של להקה בשם נשוויל פוסי, כשעל העטיפה מצוירות בחורות בחזייה שלא מסתירה יותר מדי (שפע כלכלי כבר אמרנו?) ומכנסי דפוק אותי? גררר… גם כן האמריקאים האלה, רק על סקס הם חושבים.

השיר הראשון, בשם המאוד מפתיע Pussy Time, מתחיל כנראה בבר, ואז גיטרות הארד רוק אמריקאי וסולן צווחני ומעצבן מלווים אותנו. סאונד מזוויע, כאילו באמת הקליטו את האלבום בשירותים של הבר, וחבורת נשים ברקע מנסות לשיר "We Like Pussy". כמה רעיונות יפים בהמשך השיר, אבל אז הסולן ממשיך לעצבן. הוא כנראה הקליט את הדיסק כשהוא שר מתוך פוסי. אחרת אין שום סיבה שהוא ישמע ככה.

השיר השני מראה מגמת שיפור, משירותים של בר לשירותים בית שימוש ציבורי. בשלב הזה אני חושב שאני פשוט אקח את השוטגאן ואחרר את הדיסק הזה למוות. שוב כמה רעיונות יפים, אבל הסולן. אוי, הסולן. אם הם יחליפו את הסולן, הגיטריסטים, המתופף, והקונספט, אולי הם יצליחו. את הבסיסט הם יכולים להשאיר, גם ככה לא שומעים אותו בסאונד שירותים כימיים הזה.

אם בשיר השני רציתי לירות בדיסק, עכשיו אני חושב שאני ארה בעצמי או משהו. גיבוב לא קשור של רעיונות, בסאונד משופר, שנגמר בערך 10 שניות אחרי שהוא מתחיל, ואז ההפתעה. הסולן זוועתי. תגידו, מה הסירים עשו למתופף שלהם? אני לא רואה שום סיבה להתעלל בהם ככה. אפילו אני לא מזוכיסט עד כדי כך בשביל לשמוע את הדבר הזה.

את השיר הרביעי, "Good Night For A Heart Attack", פותח סולו גיטרה חביב, אבל המתופף מחליט להחריב את השיר. והסולן. זהו. אני נשבע לא להגיד עוד מילה רעה אחת עליו. הוא עוד יתבע אותי על הוצאת דיבה. בינתיים הוא מוציא את הכבד ההרוס שלו על האוזניים שלי. בשאר השירים אין מגמת שיפור כלשהי, ולי חבל להכביר במילים על תוצר כ"כ גרוע. חבל על הכסף שהם השקיעו בזה. אין לי מושג איך SPV קיבלו כזה דבר.