Negura Bunget – 'N Crugu Bradului

27/03/03
כתב/ת:
לאתר הלהקה

כמו שהמטאל נראה היום, קשה מאד לחדש בו, וקשה מאד להפתיע את המאזין. כל סגנון במטאל נחרש כבר בלי סוף, וכך המאזין הממוצע בעל ותק מסוים בסגנון יוכל כבר בעוד
הוא מקשיב לאלבום מסוים לחזות כיצד הולך להשמע שאר השיר. לרוב, מבלי לשנות משהו עקרוני בבססיס המטאל המרכיב את הלהקה, היא לא מסוגלת ליצור משהו מקורי.
לא כך הוא המקרה עם נגורה באנגט, להקת בלאק מטאל רומניה שכבר שבוע שאני מקשיב לדיסק שלה כל יום ועדיין לא הצלחתי "לפצח" את המוזיקה שלהם. בניגוד לתופעה הרווחת באלבומי מטאל, שפירטתי לעיל, נגורה באנגט, גם אם אינם ממציאים מחדש את הגלגל, משאירים אותי המום מחוסר היכולת לתקשורת ברורה עם המוזיקה
שלהם.

מעולם לא שמעתי על אף להקה מרומניה, לא במטאל ולא בסגנונות אחרים, כך שהמידע הזה על נגורה באנגט בא לי בהפתעה מסוימת. הלהקה חתומה בחברת התקליטים
code666, הידועה בנטייתה לשווק אלבומים בעלי אופי לא רגיל בעולם המטאל (ראו Aborym, Diabulicum, ועוד). והרי אם יש הגדרה אחת ברורה שנגורה באנגט עונים לה
היא בהחלט "אופי בלתי רגיל". הם אמנם לא לוקים במרכיבים תעשייתיים/אלקטרונים/משונים כמו שאר להקות תקליטי קוד666, אך הם בהחלט אינם משגרים בלאק טיפוסי.
הריפים הם אמנם לא חדשניים מאד, וכך גם השירה והתיפוף, אבל משהו במבנה השירים לא מזכיר שום דבר שבא לפניהם.
מה שאנחנו מקבלים כאן הוא למעשה תערובת של בלאק מטאל מסורתי עם הרבה מאד קטעי מעבר אטמוספרים וארוכים, שלמיטב הבנתי אמורים לשקף את רוח הטבע
הרומנית או משהו כזה.

ללא זיוני שכל מיותרים, אלבומם של נגורה באנגט הוא למעשה בלאק מטאל אטמוספרי ביותר. אם תתעלמו מקטעי המעבר תשארו עם בלאק מטאל שנשמע כמו שילוב ייחודי למדי בין הדברים שעושים אימורטאל ב-At The Heart of Winter לבין כל מה שאמפרור כתבו אי פעם (עם דגש על הקלידים), לבין הגישה הקרה והפרימיטיבית מאד של דארקת'רון.
אבל, אף אחת מהלהקות שהוזכרו לעיל לא עסקה בעולם בשירים כה אטמוספרים או ארוכים (אפיים, כמעט) כמו נגורה באנגט. לצורך המחשה: האלבום מורכב מארבעה שירים, ואורכו
למעלה מ-53 דקות.

גישתי לאלבום זה אינה חד משמעית. מצד אחד, איני אוהב להקות שמרחיבות ומאריכות את שיריהן יתר על המידה הנדרשת, רק לשם הוספת ערך אטמוספרי למוזיקה. אני גורס
שמטאל צריך להיות מטאל, ללא התנסויות מיותרות. מצד שני, הבלאק מטאל המוצג כאן הוא טוב בצורה מעוררת השראה. נגורה באנגט נשמעים כמו שאימורטאל כבר מעולם לא יישמעו לאחר שזרקו את סגנונם הברוטלי לפח לטובת יציאות כגון At The Heart of Winter וכל מה שבא אחריו. הרומנים עושים את זה הרבה יותר טוב, וללא טיפת יומרה. מדובר כאן בבלאק נקי וטבעי, ושום דבר אחר. הקטעים אליהם אני מתייחס כ"אטמוספרים" הם אומנם כאלה, אך במגבלות הפרימיטיביות הבסיסית אליה שואפים נגורה באנגט.

לסיכום, אם אתם אוהבים בלאק בעל צליל ישן ובלי שום תחכומים אלקטרוניים, אלא פשוט מוזיקה, זה האלבום בשבילכם. אם מאסתם בבלאק בצורתו המקורי ואתם מחפשים חידושים, זהו ממש לא האלבום בשבילכם. נגורה באנגט עושים בלאק מטאל טוב. זה הכל.