Opeth – Ghost Reveries

מסתבר שהשנה היא השנה של הלהקות שמוציאות את אלבום האולפן השמיני שלהן. זה התחיל עם האלבום המצויין אוקטבריום, וממשיך עם אלבומה החדש של להקת הדת' מטאל השוודית Opeth.

מוזיקת הדת' מטאל מעולם לא דיברה אליי יותר מדי ולא הצלחתי ממש להתחבר אליה בעיקר מן העובדה שאני מעדיף שירה נקייה על גראולים. הגראוליסט היחיד שפעם עוד הייתי מסוגל לשמוע היה צ'אק שולדינר האיש והאגדה ז"ל. מספר חברים המליצו לי לפני כמה שנים על אלבומים של אופת', אבל לא הצלחתי ממש להתלהב מהם. לפני שנתיים היה לי את הכבוד והעונג להיות בהופעה שנערכה במערב לונדון ב-Sepherds Bush Empire, אותה הופעה נהדרת שצולמה ל-DVD הראשון של הלהקה, Lamenations.

אפשר לומר שמבחינתי זה היה הסיפתח לרומן שאני עתיד לפתח עם להקת Opeth. העוצמה מהביצועים בהופעה, היכולת הנדירה של אקרפלדת' לשיר בשני הסגנונות ברמה זהה, ההלחנה המאד מעניינת, והדינאמיות של התופים והבס, כל אלו הפכו את הלהקה במהרה לאחת הפייבוריטיות עליי. זאת דוגמא מצוינת שגם אם אינך מכיר/ה להקה ממש טוב או אינך ממש אוהב/ת אותה במיוחד, הופעה אחת טובה יכולה לשנות את הסיפור מקצה אחד למשנהו, ואצלי ההופעה היא זו שגרמה לי להיפתח ולהעריך מאד את המוזיקה של חבורת המוזיקאים השבדית הזאת. אחרי הכל Opeth היא לא להקת דת' מטאל שגרתית, יש בה משהו מיוחד ומעבר לדת' מטאל המסורתי, וזה מה שעושה אותם למעניינים מבחינתי.

האלבום החדש שלהם הוא כמיטב המסורת, אלבום דת' מטאל מתובל בהשפעות פרוגרסיביות. לאחר האלבום הרגוע והמלנכולי הקודם שהופק ע"י סטיבן ווילסון הבלתי נלאה Damnation, חוזרת הלהקה לעשות אלבום מטאל חזק, דרמטי ושובר. לשמחתי הרבה, תפילותי נענו והקלידן שליווה את הלהקה בסבב הקודם, פר וייברג, צורף ללהקה כחבר מן המניין באלבום הנוכחי ואת ההשפעות והתרומה שומעים בהחלט.

השיר הראשון Ghost of Perdition, פותח בסערה את האלבום המשובח הזה, גראולים ודיסטורשיין מלוכלך מצד אחד, יחד עם שבירה אופיינית של גיטרה אקוסטית ושירת קלין במהלך השיר ומקצבים שונים ומשתנים הופכים אותו לאחד הבולטים והעוצמתיים ביותר באלבום החדש. למדנו להכיר ולהנות כבר בעבר מההרמוניות ומהמלודיות של אקרפלדת' ולינדגרן על הגיטרות, והם לא מפספסים את ההזדמנות לענג אותנו גם באלבום הזה.

איזה כיף לשמוע את ההאמונד על תחילת השיר השני ולכל אורכו, משתלב מצוין ביחד עם שירת הגראול של אקרפלדת, גם השיר הזה מאד פרוגרסיבי ומתקדם ומשתנה לכל אורכו. השיר השלישי נפתח בסולם אוריינטאלי עם מיתרים ואופת' מציגה לנו קצת ניחוחות חדשים של פרוג מטאל בשיר הזה. הקטע הרביעי עם השפעות פסיכדליות ורוק מתקדם של שנות ה-70, מאד פינק פלוידי ובהשפעות הווקאליות לווילסון יש חלק נכבד, שוב אופת' מפתיעים לטובה ומאזנים את הרעש והדיסטורשנים באלבום עם קטע רגוע.

השיר החמישי מאד מלודי, ואקרפלדת' מפגיז עם סולואים נאים בגיטרה וקול נקי כשל זמיר בתחילת השיר. גם פה תרומתו של הקלידן וייברג, לא מוטלת בספק, ההאמונדים בתחילה והקלידים הפסיכדליים בהמשך בחלק האקוסטי מוסיפים הרבה ברקע. הרצועה השישית היא קטע שמחציתו הוא אינסטרומנטאלי אווירתי, כולו כמעט פרי עבודתו של הקלידן פר וייברג, עד שנכנסת השירה של אקרפלדת' שמלווה בקלידים שקטים עד הסוף, הסולו של הגיטרה בחלקו האחרון של השיר מושפע ללא ספק מאריק קלפטון, הצדעה מכוונת של אופת' לפועלו של קלפטון.

השיר השביעי והלפני האחרון מציג לנו את הפרוגרסיב דת' מטאל במלוא הדרו, אקרפלדת' משחק עם הקולות לאורך כל השיר, ברקע ההאמונדים והמיתרים הדרמטיים של וייברג, ולופז משתולל על התופים בכל העוצמה והנשמה. האלבום מסתיים עם קטע שקט ומלנכולי שמשאיר טעם של עוד לקראת האלבום הבא.

Ghost Reveries הוא אלבום קונספט שמורכב מכל מיני רעיונות שאקרפלדת' נצר במשך 15 שנה. ללהקת Opeth יש עוד הרבה מה למכור לצרכני הדת' והפרוג מטאל מבחינה מוסיקלית, אוסף הכשרון שמצוי אצל חברי הלהקה הוא באמת מעל הממוצע, ונראה כי הפוטנציאל עדיין לא מוצה עד תום. האלבום הזה מבהיר סופית שמדובר באחת מלהקות המטאל הטובות, המצליחות והמעניינות ביותר כיום. אופת' חוזרת בגדול ואפילו יותר פרוגרסיבית מאשר בעבר.