Orpheus Blade – Wolf's Cry

אחד הדברים שמאז ומתמיד היו חסרים לי בסצינת המטאל הישראלית הן להקות פרוגרסיב מטאל אמיתיות. קיבלנו עם השנים כמה הבלחות מוצלחות ומגוונות בז'אנר כמו Amaseffer, Asgaut ו-Xamavar, אבל לאחרונה הגזרה הזאת לא היתה פעילה במיוחד. לכן הקיום של Orpheus Blade משמח. מדובר בפרויקט מוזיקלי שמובל בידי הסולנית עדי ביטרן שכתבה והלחינה את אלבום הבכורה של הפרויקט- Wolf's Cry שיוצא כעת לאור בלייבל הקפריסיני בעל ההפצה העולמית Pitch Black Records. ביטרן הקיפה את עצמה בצוות מוכשר של נגנים: הגיטריסט גל בן חיים, המתופף שקד פורמן והבאסיסט אדי למישוב. את עמדת המיקרופון ביטרן חולקת עם Henning Basse, סולן להקת הת'ראש מטאל Hypnoside ואחראי השירה הנקייה בלהקת Mayan של Mark Jensen.

גיטרות מלודיות איטיות פותחות את האלבום עם הקטע "Shadows Still". במהרה המנגינה מגבירה את הקצב וגולשת לשיר הפתיחה של האלבום- "The Finest Art of Feeding". Henning Basse פותח את השיר בקטעי שירה ודקלום ומעט סקרימים גרוניים. על פני השטח זהו שיר האבי ופאוור, אבל הקלידים המצמררים והנגינה שהופכת לכבדה יותר בהמשך משחקים נגד הציפיות של המאזין. זהו שיר של שבע דקות תמימות, והוא מתפתח בכיוונים לא צפויים ופרוגרסיביים החל מהפתיחה המלודית ועד לסיום הכבד. השירה של ביטרן משתלבת נהדר עם זאת של Basse.

אחד הסינגלים של האלבום הוא "The Becoming" ולא קשה להבין למה. מדובר בשיר נוטף דרמה ששובר מהקצב והגרנדיוזיות ברגעים הנכונים, נע מכובד למלודיה רגועה וקטעי קלידים נהדרים. השירה של ביטרן דומיננטית יותר וכרגיל משתלבת טוב עם תפקידי השירה של Basse. בשיר "Under Dying Stars" ביטרן מצליחה להרשים אף יותר עם ביצוע מרגש. הבנייה של המתח בשיר נעשית באופן כמעט מושלם מהשקט שבתחילתו ועד ההתפרצות שמגיעה לקראת האמצע. הגיוון בכתיבת השירים נשמר לאורך האלבום. "In Sickness and in Hell" הוא דוגמא טובה לכך. החל מהקלידים הגותיים והלחישות של Basse ועד לרגעים של פאוור מטאל עם אלמנטים סימפוניים- זה אחד השירים היותר קליטים וטובים באלבום.

"Dismissal" הוא מסע אפי הנושק לתשע דקות והוא לוקח את המאזין דרך מלודיות מרגשות, תיפוף קצבי שמבוצע כהלכה, שירה מצוינת והרבה אווירה. השילוב של רגעים כבדים לצד המלודיות מוכיח את עצמו כהצלחה והגדולה של השיר היא העובדה ששום מרכיב מהסאונד של הלהקה לא משתלט לאורך זמן. אנשים מסוימים אולי יתקשו עם חילופי הטונים והלחנים, אבל אני התמוגגתי מכל רגע בזכות סגנון הכתיבה והביצועים. "Because He's Made of Flesh" הוא שיר מטאל בועט שנפתח בשבירות קצב רועמות ובשירה רועמת אף יותר של ביטרן שמנצחת על השיר בבטחה. הסולו שלא מאחר לבוא מצוין. הוא טכני ומתפתח באופן מעניין אבל לא גולש לעודפות של הפגנת כישורים. זה גם המקום לציין לטובה את נגני הסשן שהשתתפו בהקלטת האלבום- בן חיים, פורמן ולמישוב מבצעים את תפקידם נאמנה וביחד עם ביטרן ו-Basse הם נשמעים כמו להקה מגובשת. "Shapeshifter" שסוגר את האלבום הוא שיר סיום כמו ששיר סיום צריך להיות. הוא מסכם את הרגשות שעולות מהשמיעה של האלבום ומשאיר טעם של עוד. זה שיר שלא היה מבייש את Pain of Salvation בתקופת הפרוגרסיב שלהם והוא לבדו שווה את הזמן.

האלבום הופק בידי איש Amaseffer, ארז יוחנן, שעשה עבודה מוקפדת בכל הנוגע לסאונד של האלבום. החומר שמוגש לנו נשמע מגובש ובוגר, והוא נשמע טוב. אבל קצת קשה להישמע רע כשהאחראי על המיקס הוא לא אחר מאשר Jacob Hansen שהיה אחראי על הסאונד באלבומיהם של Aborted, Communic, Evergrey ורבים טובים אחרים. הסאונד עשיר וגדוש ומצליח להעביר את התחושה הגרנדיוזית של האלבום. הליריקה נעה בין מסתורין לפנטזיה ומעשירה את חוויית השמיעה- כל שיר הוא סיפור קצר שיכול לעמוד בפני עצמו. גם עטיפת האלבום שעוצבה בידי אלירן קנטור היא יצירת אומנות מגניבה ואפילה שמייצגת נאמנה את רוח המוזיקה. ביטרן והצוות שלה הגישו לנו אלבום פרוגרסיב מטאל כמו שהוא צריך להיות: גרנדיוזי וגדוש, אבל יודע מתי להרפות ולתת מנוחה. ואפילו חשוב יותר, Wolf's Cry הוא אלבום מגוון. עבר הרבה זמן מאז שאלבום בסגנון ראה אור בארצנו ואני שמח לדעת ש-Orpheus Blade הם יורשים טובים ללהקות שבאו לפניהם.