Pain Of Salvation – Be

הרבה זמן חיכיתי לאלבום המדובר הזה של פיין אוף סלביישן. דניאל גילדנלאו שהקים את הלהקה הזאת לפני די הרבה שנים, הוא מנהיגה הלא מעורער, שם הלהקה ושמו של גילדנלאו הן כשמות נרדפים, ועל גילדנלאו ניתן להגיד כי "הלהקה זה אני" (כמו איזה מלך ידוע שאמר "המדינה זה אני"). גילדנלאו טען בראיון שערכתי איתו לפני כחצי שנה שהאלבום יהיה מיוחד מתמיד, וסיפר על שילוב הזמרת בעלת הקול המיוחד, התזמורת המיוחדת ואמר שיהיה אלבום קונספט מיוחד. ואכן צדק הוא, אלבום קונספט מיוחד ומורכב, אולי יותר מתמיד ואולי יותר מכל אלבומי הלהקה עד היום.

ניתן לומר על גילדנלאו שהוא אחד המוזיקאים היותר מוכשרים כיום בפרוג ובמטאל וגם היותר אינטליגנטיים, ניתן ללמוד כך מהליריקה העמוקה שהוא כותב, שחלקה הגדול מבוסס על חוויות ורגשות אישיים על נושאים כמו איכות הסביבה, אהבה, פרידה, צער, בדידות. את הליריקה ואת הקונספט טורח גילדנלאו תמיד לתבל כך באופן שייצא פומפוזי (עוד מילה נרדפת לשם גילדנלאו).

על נושא האלבום הנוכחי החל גילדנלאו לחשוב כבר בשנת 1996, כך הוא מעיד, רק שהוא לא ממש העלה את רעיונותיו על הכתב בצורה מסודרת, אלא היו אלה יותר מחשבות והרהורים פילוסופיים שקיבלו את המהות הרצינית בשנת 2003. התעמקות בליריקה מעלה בי הרהור שגם הליריקה לא נכתבה ממש בצורה מסודרת, אלא זהו אוסף של רעיונות ומחשבות של גילדנלאו,לפעמים ללא קשר. העטיפה ממבט ראשון מזכירה עטיפה של טול, וכבר מצבע העטיפה ניתן להתבשר על הקדרות והמלנכוליה הצפויות לנו באלבום ועל המסר אותו מנסה גילדנלאו להעביר. הבוקלט עצמו גם מאד מושקע עם עשרות תמונות אישיות שגילדנלאו ואחרים צילמו, כאשר לכל שיר מותאמות כמה תמונות.

כאן נכנס מוטיב פומפוזי חדשני מבית היוצר של גילדנלאו, שמות השירים בלטינית. מה הסיבה? לא ידוע, ומפתיע מבחינת גילדנלאו בתור אחד שלמד ספרות אנגלית והוא בעל אוצר מילים מעל הממוצע באנגלית, בשביל מה הוא היה צריך את הלטינית הזאת? מה גם שיש מס' טעויות בהטיות התחביריות של המילים בלטינית.

שמעתי את האלבום מספר פעמים, והתגבשה לי עליו דעה מסוימת, למרות שכדי ממש להבין אותו, גילדנלאו מצפה מכל המאזינים, שיקראו 30-50 ספרים בתחום האבולוציה והקיום ואז לדעתו זה ייתן להם פרספקטיבה רחבה יותר על הנושא. אין ספק שזהו לא ממש פרוגרסיב מטאל שגרתי, כמו שאף אלבום של פיין הוא לא פרוג מטאל שגרתי, כי גילדנלאו כבר טען פעם בראיון ש-"רוב הפרוג מטאל הוא מסריח, ואנחנו מנסים לעשות משהו קצת שונה", ואולי ניתן אף לקטלג את האלבום ברובו כרוק מתקדם.

אני חייב לציין שהאלבום הוא מוזר ואפילו מאד מוזר גם אחרי כמה שמיעות. הרבה סמפלים הוכנסו באלבום, והרבה קטעי קריינות של מידע רלוונטי כמו ספירת האוכלוסין מלפני הספירה ועד 2060, כאשר גילדנלאו חוזה שהאנושות תושמד ותחדל להתקיים ובעלי הממון (המכונים באלבום, Mr. Money) ישארו היחידים בעולם אבל אז בעצם לא יהיה להם על מה ועל מי לשלוט. הלהקה אף עשתה מבצע לפני כשנה בו היא ביקשה מהמעריצים שלה, שיתקשרו וישאירו הודעות במשיבון לאלוהים, ואלפי מעריצים שיתפו פעולה והשאירו הודעות מרגשות ומצמררות (ביניהן אילן רוזנפלד, מעריץ מושבע של הלהקה, שזכה שהודעתו תהווה חלק משיר מספר 8), ישנו אפילו סמפל של קטע בו בחור עשיר יושב עם בחורה במכונית ומבקש ממנה שתבצע בו מין אוראלי תוך כדי הנסיעה.

עוצמת המילים מאבדת מחוזקה האופייני בעיקר בגלל שרובה מוקרא/מדוקלם. אם רוב הקטעים היו בשירה, הרי שגם המסרים היו עוברים בצורה הרבה יותר חזקה, כי לדניאל יש יכולת מיוחדת לשחק עם הקול שלו ולהעביר רגשות עזים דרכו, חבל שזה לא קורה מספיק באלבום זה.

גם כאשר שומעים את גילדנלאו שר באלבום הזה, זה לא הקולות הגבוהים שהתרגלנו אליהם באלבומים האחרונים של הלהקה, אמנם פה ושם יש עליות וצרחות, אך עדיין זה לא זה. הנגנים הם לא טכניים במיוחד ולכן הליריקה והשירה הן מרכז היצירה של הלהקה הזאת וכאשר אחד משני המימדים לא בא לידי הביטוי, הרי התוצאה הפשוטה היא שחסר משהו באלבום הזה.

גם המקוריות שכל כך אפיינה את הלהקה בכתיבת השירים, קצת נעלמה לה באלבום האחרון עם שעתוק של Chain Sling ו- Dryad of the Woods מבחינה רעיונית ונושאית. יכול להיות שמרוב התעסקות והשקעה בקונספט ובאלמנטים שמסביבו, הלהקה קצת איבדה את דרכה המוסיקלית באלבום זה. אם חיכיתם להרבה גיטרות ודיסטורשיין, מוטב שתביאו עימכם גלאי מתכות, כדי לחקור לאן נעלמו הגיטרות החשמליות שהוחלפו באקוסטיות. למרות זאת ישנם גם רגעים טובים באלבום כמו: Iter Impius ,Nauticus II ,Nihil Morari ,Diffedentia.

בהשוואה לאלבומי הלהקה הקודמים, לטעמי, זהו אלבום פחות טוב, שנופל לבטח מ-Remedy Lane ומ-The Perfect Element. מה שנותר לנו לקוות הוא שאלבום ההמשך לאלמנט המושלם, יהיה יותר טוב מהאלבום BE. סה"כ אחרי כל הציפיות וההמתנה הארוכה לאלבום, הרי שההר הוליד עכבר. זה אלבום טוב, לא גרוע, אך לא יוצא מגדר הרגיל וכפי שציינתי ללהקה היו אלבומים יותר מוצלחים בעבר. זהו לא האלבום שייתן לכם את הרושם האמיתי על הלהקה המקורית והמוכשרת הזאת. אם זאת הפעם ראשונה שאתם שומעים על POS, הרי שמומלץ להתחיל עם The Perfect Element, Remedy Lane.